אזולאי נ' אברהם ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 4.9.10 בעיר אלעד.

2. לטענת התובע, נסע בכביש חד סטרי כאשר לפתע הגיחה הנתבעת וביצעה פנייה שמאלה לתוך הנתיב בו נסע התובע והתנגשה עם רכבה בחלק הקדמי של רכב התובע. התובע טען כי מהמקום בו יצאה הנתבעת מוצב תמרור עצור הנותן זכות קדימה לתובע שנסע ישר בכביש. התובע אף צירף מסמך בכתב ידה של התובעת בו מתואר היכן כל רכב נסע והשתלב בעת התאונה ותו לא.

3. לטענת הנתבעת 1, עצרה בתמרור עצור טרם החלה לחצות את הצומת ולאחר שהיתה כבר במרכז הצומת והחלה את פנייתה שמאלה, הגיח התובע מימינה במהירות מופרזת ופגע ברכבה.

4. בדיון שנערך בפני העידו התובע והנתבעת 1, הם הנהגים המעורבים בתאונה.

5. התובע חזר בפני על גרסתו לפיה נסע ישר בכביש בנתיב באמצעי מבין שלושה נתיבים כאשר בצידו השני של הכביש מצויים שלושה נתיבים לנתיב הנגדי. לפתע הבחין ברגע האחרון בנתבעת 1 מגיעה מימינו ופוגעת בו עם חזית רכבה בחלק השמאלי קדמי של רכבו. בהמשך הודה התובע כי הפגיעה ארעה בחלקו האחורי של רכב הנתבעת אך טען כי זכות הקדימה היתה מסורה לו.

6. הנתבעת 1 גם היא חזרה על גרסתה וציינה כי עמדה בתמרור עצור ואז נכנסה לצומת, עברה את שלושת הנתיבים בכיוון הנגדי ונעצה במרכז הצומת על מנת לפנות שמאלה לנתיב בו נסע התובע. הנתבעת לא הבחינה ברכבו של התובע והחלה לפנות שמאלה ואז פגע בה מאחור רכבו של התובע. הנתבעת טענה כי התאונה ארכה בחלק הפינתי אחורי של רכבה בשעה שכבר עמדה לסיים את ההשתלבות.

7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני קובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים, מעיקרי הטעמים הבאים:

בראש ובראשונה, התרשמתי לחיוב מעדותו הרהוטה, הבהירה והעקבית של הנתבעת והיא מהימנה עלי. מנגד עדותו של התובע היתה בלתי מהימנה, כך התובע טען בתחילה כי הנזקים אירעו בחלקו הקדמי של רכב הנתבעת ובהמשך הודה כי הפגיעה ארעה בחלקו האחורי של רכב הנתבעת. כמו כן, התובע טען כי הנזקים אירעו בצידו השמאלי של רכבו. ברם, מתמונות הנזק עולה בבירור כי הנזק נגרם לחזית רכבו וזאת בניגוד לאופן קרות התאונה כפי שהוצג על ידו באולם בית המשפט. לפיכך, סבורה אני כי יש לקבל את גרסת הנתבעת לאופן קרות התאונה. אך, לגישתי די בגרסה זו בכדי להטיל אחריות לתאונה על הנתבעת.

8. הואל והתאונה ארעה בעת שהנתבעת הודתה כי ביקשה להשתלב בכביש בו זכות הקדימה היתה מסורה לתובע, הרי שעליה היתה מוטלת החובה לבחון כי הכביש פנוי בטרם ביצעה את הפניה וליתן לתובע אשר נסע בכביש זכות קדימה. על הנתבעת היה לבצע את הפניה בצורה זהירה או להימנע מעשותה כליל עד שהדרך תהיה פנויה. משלא עשתה כן הרי היא האחראית לקרות התאונה.

9. יחד עם זאת, אני סבורה שלתובע "אשם תורם" לקרות התאונה. מגרסת הנתבעת הנתמכת בתמונות הנזקים ובעדותו של התובע עצמו עולה, כי קודם לתאונה עברה הנתבעת שלושה נתיבים לכיוון הנסיעה הנגדי ומכאן שעמדה במרכז הצומת. לאחר מכן החלה הנתבעת להשתלב וכבר עמדה לסיים את הפניה בעת התאונה ועל כן ההתנגשות ארעה בחלקו האחורי של רכבה עם חזיתו של רכב התובע. לפיכך, היה על התובע להבחין בנתבעת וליתן לה לסיים את ההשתלבות בבטחה ובזהירות ובכך למנוע את התאונה. משכך, מצאתי לנכון לייחס לתובע "אשם תורם" של 30% לקרות הנזק.

בנוסף, סבורה אני כי יש מקום להתערב ברכיב הפסד ימי עבודה הנתבע מהטעם שלא הוכח בחוו"ד רואה חשבון ובאישור מעסיק על הפסד ימי עבודה. בנוסף, הפסד הפרמיה לא הוכח ויש לנכות את המע"מ שכן התובע הודה כי מתקזז הוא במע"מ בגין הוצאותיו. גם רכיב יריד הערך לא הוכח שכן בהתאם לדוח ועדת ששון היה על הרכב להיבדק בשנית לאחר התיקון. כמו כן, יש להפחית את רכיב עוגת הנפש הנתבע, משבבית משפט לתביעות קטנות עסקינן, בתאונת פח בפח ובית המשפט העליון כבר הביע את עמדתו בסוגיית עוגמת הנפש המופרזת הנתבעת ע"י התובעים ללא הוכח וללא בסיס.

10. התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבעים לשלם לתובע סך של 10,518 ₪ (המהווים 70%) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, ביום 20.1.13 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ה סיון תשע"ג, 03 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: