אזולאי ואח' נ' שויצר ואח'

פסק דין

1.התובעים והנתבעים 1 ו- 2 (להלן: "הנתבעים") הסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד- 1984 בגבולות שבין דחיית התביעה לבין פיסקת סך 80,000 ₪ לזכות התובעים.

2.התביעה כנגד הנתבע מס' 3 נדחתה ללא צו להוצאות עפ"י פסק דין מיום 29.7.2013.

3.המחלוקת בין התובעים לבין הנתבעים נסובה סביב הסכם למכירת נכס מקרקעין - עליו חתמו הצדדים ביום 22.6.2005 (נספח א' לכתב התביעה, להלן: "ההסכם"), לפיו מכרו הנתבעים לתובעים מגרש בשטח 128 מ"ר המוגדר עפ"י תשריט המצורף להסכם, עליו עומד בית מגורים, המצוי בחלקה 28 בגוש 11317 מאדמות זכרון יעקב (להלן : "הנכס").

4.בקליפת אגוז יצויין, כי התובעים טוענים כי הנתבעים הפרו את ההסכם הפרה יסודית ולפיכך זכאים הם לפיצוי המוסכם, ולפיצויים בגין נזק ממשי שנגרם להם.

5.לטענת התובעים בכתב התביעה ובסיכומיהם המפורטים, חתמו הצדדים על הסכם, לפיו התחייבו הנתבעים, בסעיף 5 להסכם, להעביר את זכויות הבעלות בנכס לא יאוחר מ- 7 ימים לאחר יום מסירת הממכר, כאשר הנכס נמסר לידי התובעים עוד בשנת 2005. טוענים התובעים כי על אף קיומו של סעיף 5.2 להסכם, הקובע כי "אם לא יהיה ניתן לבצע את הרישום הנ"ל עד למועד הרישום מסיבה שאינה תלויה במוכרים (לרבות התביעה המתבררת ת.א 5119/05 ) יידחה מועד הרישום למועד בו תהיה אפשרות לבצע את הרישום", הפרו הנתבעים את ההסכם, כאשר עד ליום הגשת התביעה ואף עד ליום הגשת הסיכומים מטעמם, לא עברו הזכויות בלשכת רישום המקרקעין על שם התובעים.

6.בכתב תביעתם ובסיכומיהם מזכירים התובעים תביעה נוספת, שהגישו ה"ה רחל ואפרים מאיר בבית המשפט השלום בהרצליה עוד בשנת 2006 כנגד הנתבעים. אף שם, כך לטענת התובעים, למרות שחתמו הצדדים שם על הסכם מכר בשנת 1999, לא העבירו הנתבעים את הזכויות בנכס אותו רכשה משפחת מאיר, ובית המשפט פסק בעניין הפיצוי המוסכם וחייב את הנתבעים לשלם למשפחת מאיר סך 55,000 ₪ אגרת משפט ושכ"ט עו"ד. בסיכומיהם, התובעים מבקשים לסמוך על הממצאים שנקבעו בפסק הדין הנ"ל.

7.לגבי הנזקים שנגרמו לתובעים כתוצאה מאי רישום הזכויות בנכס על שמם, עתרו התובעים לחייב את הנתבעים בפיצוי המוסכם - סך 69,840 ₪; הפרשי הצמדה וריבית על הפיצוי המוסכם- סך 33,509 ₪; נזקים בגין העדר יכולת למחזר ההלוואה המובטחת במשכנתא על הנכס- סך 16,910 ₪; נזקים בעתיד בגין העדר יכולת למחזר את המשכנתא הנ"ל- סך 77,205 ש"ח; עוגמת נפש – סך 50,000 ₪; נזקים בגין חוסר יכולת לשפר דיור- סך 50,000 ₪; תשלומים לבנק המשכנתאות בגין אי רישום הנכס על שם התובעים- סך 5,440 ₪. בסה"כ העמידו התובעים את סכום תביעתם ע"ס 304,119 ₪.

8.בסיכומיהם טענו התובעים כי התארכות ההליכים בתביעה שהגיש מנהל מקרקעי ישראל בגין דמי היתר מהווה הפרת הסכם. כך או כך, פסק דין בתביעה הנ"ל ניתן בהתאם להסכמה דיונית בשנת 2009. התובעים טוענים כי ניתן היה להגיע להסכמה דיונית מהר ולא היה צורך להמתין שנים. לא זו אף זאת, ההליכים הסתיימו בשנת 2009 ואף על פי כן, חלפו מאז ארבע שנים והליכי הרישום טרם הסתיימו, זאת בשל צו הריסה על חלק מן המבנים החלקה.

9.הנתבעים טוענים כי הגם שהליכי רישום זכויות התובעים התארכו, עומדות להם מספר הגנות: העיכוב אינו מהווה הפרה עפ"י הוראות ההסכם; מדובר בסיכול עליו חל סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973; מדובר בעיכוב שאינו מהווה הפרה, מאחר ועל העובדות המעכבות את העברת הזכויות ידעו התובעים בעת חתימת ההסכם; הנתבעים פעלו בתום לב; כל הנזקים להם טענו התובעים לא אירעו, ומדובר בתביעה שכל תכליתה להתעשר שלא כדין על חשבון הנתבעים.

10.הנתבעים טענו כי התובעים ידעו על התביעה המתנהלת בבית המשפט השלום בחיפה אותה הגיש המנהל כנגד התובעים, והם הצהירו כל התארכות ההליכים בתביעה הנ"ל ועיכוב הרישום בשל ניהול התביעה לא היווה הפרה, כפי שעולה מסעיף 5.2 להסכם. עוד טענו הנתבעים כי התובעים ידעו היטב על צו ההריסה (שלימים היווה אף הוא מכשול מפני השלמת הרישום בלשכת רישום המקרקעין), זאת מאחר וצו זה הופיע בנסח רישום המקרקעין המתייחס לחלקה, ואשר צורף להסכם. אם לא די בכך, ידעו התובעים על העיכוב ברישום החלקה הצמודה לחלקתם (חלקת משפחת מאיר).

11.משכך, ומאחר ועד שנת 2009 התנהלה התביעה מול מנהל מקרקעי ישראל, לא ניתן לייחס לנתבעים הפרת ההסכם. באשר לצו ההריסה, שעיכב פיצול החלקה והעברת זכויות התובעים לנתבעים בלשכת רישום המקרקעין, טענו הנתבעים, כי צו זה היה ידוע לתובעים ונתבעים נאלצו לפתוח בהליך לגליזציה לבריכת השחייה, ולהגיש בקשה להיתר בנייה וההליך הושלם רק ביום 5.11.2012, היתר סופי ניתן ביום 9.2.2013 וצו ההריסה בוטל ביום 3.4.2013. הליך זה ארך זמן בשל הליכים בירוקרטיים שאינם בשליטת הנתבעים.

12.משכך, כך לטענת הנתבעים, התארכות הליכי הרישום, נבעו מ"צירוף נסיבות אומלל שלנתבעים לא היה חלק תורם ביצירתו" (סעיף 27 לסיכומי הנתבעים). עוד טענו הנתבעים כי הם פעלו בתום לב.

13.הבאתי טענות הצדדים במלואם וזאת על מנת להבהיר את טענות הצדדים שנלקחו בחשבון. שקלתי טענות הצדדים, ולאחר ששקלתי הן שיקולי דין והן שיקולי צדק ופשרה (לעניין שיקולי הצדק שמוסמך בית המשפט לקחתם בחשבון בבואו לפסוק על דרך הפשרה ראו: ע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ ואח' נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה פ''ד נג(1) 337) אני מחייב את הנתבעים 1 ו- 2 , ביחד ולחוד, לשלם לתובעים את הסך 39,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד והוצאות (שניהם יחד) בסך 4,000 ₪.

14.הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ב' חשון תשע"ד, 06 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: