אזולאי ואח' נ' ברדע ואח'

פסק דין

זוהי תביעה קטנה בסכום של 5,000 ₪ שהגיש התובע נגד הנתבע.

התובע טוען כי ביום 24.12.12 הוא קנה רכב מן הנתבע בתמורה לסך של 15,000 ₪ בלא שבוצע מבחן שנתי לרכב וזאת לאחר שהנתבע הבטיח לתובע כי מדובר ברכב "פרטי לחלוטין", יד רביעית ונקי מתאונות. בזיכרון הדברים שנחתם בין הצדדים הוסכם כי אם יתברר שהרכב היה בבעלות קודמת של חברה, העסקה תבוטל. לאחר קניית הרכב ולאחר בדיקה שבוצעה במכון לבדיקת רכבים, התברר כי הרכב עבר תאונות ונצבע כללית וכי הוא היה בעבר בבעלות חברה. התובע טוען כי כתוצאה מכך הוא מכר את הרכב במחיר נמוך מהמחירון. לכתב התביעה צורף זיכרון הדברים מיום 24.12.12 וכן טופס סיכום בדיקת הרכב במכון א.א. ימית מיום 16.5.13.

הנתבע טוען, מנגד, כי הרכב נמכר לתובע כשהוא תקין ושמור היטב וזאת בתמורה לסך של 14,500 ₪. ברכב הייתה מותקנת מערכת שמע בשווי של 5,000 ₪ אותה התחייב התובע להחזיר לנתבע כשימכור את הרכב. התובע מכר את הרכב בסכום של 14,800 ₪ ולא החזיר לנתבע את המערכת והקונה מרוצה מאד מן הרכב.

בדיון שהתקיים בפני היום, העידו התובע ובנו ומנגד העידו הנתבע ומי שקנה את הרכב מן התובע - מר נועם שייך.

לאחר ששמעתי את העדויות ואת טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בכל חומר הראיות, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות. על פי תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז – 1976, ינומק פסק הדין בצורה תמציתית:

התובע, הנושא בנטל ההוכחה, לא הוכיח את תביעתו:

ראשית, לא הוכח כי הנתבע הטעה את התובע בפרט כלשהו הנוגע לרכב, להיסטוריית הבעלות שלו או למצבו הפיזי של הרכב.

עלה מעדויות הצדדים כי התובע נוהג לרכוש ולמכור רכבים בתדירות גבוהה. על פי טענת הנתבע, התובע הינו סוחר רכב. משנשאל התובע בעניין, הוא הכחיש טענה זו באופן שהותיר רושם בלתי אמין, אך מכל מקום אישר כי הוא נוהג למכור רכב אחת לחצי שנה, היינו - בתדירות גבוהה יחסית (עמ' 3 שורה 9 לפרוטוקול).

התובע, שכאמור עוסק בתדירות גבוהה בקנייה ובמכירה של רכבים, אישר בזיכרון הדברים כי הוא ראה את הרכב וכי הרכב לשביעות רצונו. בנו של התובע העיד כי "כל אדם שרצה לקנות את האוטו ראה שקודם כל האוטו קיבל מכה מקדימה ומאחורה ועבר פחחות, כל אדם שמבין ברכב רואה שהרכב קיבל מכה..." (עמ' 2 שורות 19-22 לפרוטוקול). מכל מקום, התובע בחר שלא לבדוק את הרכב עובר לקנייתו, אלא רק כחמישה חודשים לאחר שרכש אותו.

טענת התובע כי נאמר לו על ידי הנתבע שהרכב הינו יד רביעית, לא הוכחה ואף נסתרה: התובע קיבל מן הנתבע, בזמן העסקה, רישיון רכב לא עדכני (ת/1), כאשר מעיון ברישיון זה הוא יכול היה להיווכח כי הרכב היה כבר בספטמבר 2011 רשום על שם אדם אחר (חאג' עלי מחמוד) שקדמו לו 4 בעלים נוספים, וזאת עוד לפני העברת הבעלות לנתבע או לאביו. כך או אחרת, שומה היה על התובע, בטרם יבצע את העסקה, לבדוק היטב את המסמכים העדכניים ובפרט את רישיון הרכב.

זאת ועוד, התובע לא הוכיח בכל ראיה שהיא את טענתו כי הרכב היה בעברו בבעלות חברה, כאשר על פי זיכרון הדברים במקרה כזה עמדה לו הזכות לבטל את העסקה, אך הוא בחר שלא לעשות כן ומכר את הרכב לאדם אחר.

טענת הנתבע, ולפיה התובע הפר את זיכרון הדברים בכך שכאשר מכר את הרכב לנועם שייך הוא לא החזיר לנתבע את מערכת השמע שהייתה מורכבת ברכב ונותרה בבעלות הנתבע, לא נסתרה על ידי התובע. בנסיבות אלה, יש לראות בתובע כמי שקיבל תמורה נוספת (מערכת השמע) עבור הסכום ששילם לנתבע.

על יסוד האמור לעיל, התביעה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ד אדר תשע"ד, 24 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.