אזברגה נ' חברת אוויס

פסק דין

בפני תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 7/6/10.

1. לטענת התובע, עת נסע בנתיב הימני ביותר בכביש חיפה תל אביב מכיוון מחלף הסירה לכיוון מחלף גלילות , תוך כוונה לעלות על גשר המחלף, הכביש היה פקוק והנסיעה איטית. נהג ברכב הנתבע, ניסה לעקוף את הפקק תוך נסיעה על שול הדרך , משהבחין בו, עצר על מנת ליתן לו להשתלב בנתיב הנסיעה שלו, ברם הנהג, ככל הנראה לא ביצע הסטייה לכיוון הנתיב באופן זהיר ומשכך, פגע בחלקו הקדמי של רכב התובע עם חלקו האחורי הימני של הרכב בו נסע. לטענת התובע, בנסיבות האמורות, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנהג ברכב הנתבעת ומשכך, עליה לשפותו בגין הנזקים אשר אירעו לו כנתמך בחוות דעת שמאית.

2. לטענת הנתבעת, הנהג ברכבה , נסע בנתיב הימני ביותר בכביש האמור ואילו התובע נסע בנתיב משמאלו, כאשר רכב הנתבעת היה במצב של עצירה מוחלטת, ניסה התובע להשתלב בנתיב הנסיעה מימין ומשכך, סטה לכיוון נתיב זה , פגע ברכב הנתבעת וגרם לו לנזקים קשים. לטענת הנתבעת, בנסיבות האמורות, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של התובע ומשכך, יש לדחות את תביעתו.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע ונהג הנתבעת – מר אייל רוני אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו . כן, הוצגו בפני תמונות המתעדות את מצב הרכבים בסיומה של התאונה -דהיינו כאשר הרכבים ניצבים כשהם עדין מחוברים זה לזה מפאת הפגיעה וכן, תמונות המתעדות את הנזק לכל אחד מכלי הרכב.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את עדויותיהם , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לדחות את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי :

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"

רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981]

   וכן, בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221-239:

"..תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מעוינות.....בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים"

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני , מדובר בגרסאות סותרות ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בראיות החיצוניות ,כפי שהוצגו בפניו בכדי לתמוך באיזה מבין הגרסאות באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גירסה זו.

הראיות החיצוניות , במקרה זה, הינן תמונות המתעדות את מצב הרכבים מיד עם סיומה של התאונה- באחת מהן (נ/6) ניתן לראות כי גלגל רכב התובע מופנה לכיוון ימין – דבר אשר יש בו בכדי לתמוך בגרסת הנתבעת ולפיה סטה רכב התובע סטה לכיוון רכבה לימין.

זאת ועוד, מיקום הפגיעה , ברכב הנתבעת הינו בחלקו האחורי של הרכב, מיקום פגיעה זה, יש בו גם כן בכדי לשלול את טענת התובע ולפיה, הוא עמד בעצירה מוחלטת ואיפשר לרכב הנתבעת להשתלב בנתיב ואולם, רכב הנתבעת פגע בו (ראה עדותו בעמ' 1 שורות 17-18)– באם הילך התאונה היה כאמור, היינו מצפים לחזות בפגיעה בחלק הקדמי של רכב הנתבעת ולא בחלקו האחורי . המיקום מעיד בעליל על כך שרכב התובע היה בתנועה בזמן הפגיעה- עובדה השוללת את גרסתו.

לאור האמור לעיל, הנני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו ויתרה מכך, כי מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון גרסת הנתבעת ומשכך, יש לדחות את תביעת התובע.

למעלה מן הצורך ובשולי הדברים אציין כי תמונת הרכבים מיד בסיום התאונה מעידה כי בחלקו הקדמי של רכב התובע היו פגיעות קודמות שכן, ניתן לראות שפנס הצד שלו היה מחובר, במועד התאונה, באמצעות אזיקונים וכן, ניתן להבחין בפגיעות אשר העלו חלודה- לאור האמור, אוסיף ואציין כי אף לא השתכנעתי כי כלל הנזקים עליהם הצביע התובע , אמנם נגרמו לו בתאונה זו.

8.סוף דבר – התביעה נדחית . הואיל והתובעת העידה את הנהג מטעמה ועתרה רק לחיוב בהוצאותיו ולא בהוצאותיה, הנני קוצבת את שכרו של העד – מר אייל רוני בסך 300 ₪. סכום זה ישולם על ידי התובע אל הנתבעת אשר תעבירו לידי העד. התשלום יבוצע על ידי התובע בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.