אושרית סיטריקל ואח' נ' עמיר ישראל ואח'

פסק דין

1.עניינה של התביעה, פיצויים בגין נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), בגין תאונת דרכים מיום 12.04.06.

א. הצדדים וכתבי הטענות

כתב תביעה ראשון

2.בכתב התביעה, אשר הוגש ביום 14.02.07, נטען כי בתאריך 12.04.06, בשעה 20:20 לערך, בנתיבי איילון, התובעת נהגה ברכב מ.ר. 1248335 אשר בוטח אצל שומרה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "שומרה"). בכתב התביעה נטען כי לפתע, פגע ברכב התובעת רכב אחר והיא נפגעה. (סעיף 1 לכתב התביעה). התביעה הוגשה נגד שומרה. (להלן: "כתב התביעה הראשון").

כתב תביעה שני

3.כ- 7.5 חודשים לאחר הגשת התביעה, ביום 08.10.07, הוגשה מטעם התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה. בבקשה נטען כי בשל טעות סופר, נסיבות התאונה, כפי שצוינו בסעיף 1 לכתב התביעה הראשון, שגויות. לבקשה צורף תצהיר התובעת מיום 01.10.07, בו טענה התובעת, ביחס לנסיבות התאונה, גרסה שונה לחלוטין, כמובא להלן:

"ביום 12.04.06 בשעה 20:20 לערך, הוסעתי ברכב מס' 1248335, על ידי הנהג, ישראל עמיר בכביש נתיבי איילון לכיוון צפונה. לפתע, הנהג נרדם לרגע על ההגה, עקב כך איבד שליטה בנהיגתו והרכב נתקל במעקה ונזרק שמאלה, כתוצאה מכך אני נפגעתי. כפי שידוע לי במועד הרלוונטי לתאונה, רישיון הנהג של הנהג לא היה תקף. נסיבות התאונה כפי שהן נרשמו בכתב התביעה, נרשמו בטעות ואינן הנסיבות אותן מסרתי לב"כ בעת פתיחת התיק ומכאן בקשתי לתיקון כתב התביעה". (סעיפים 1-3 לתצהיר).

4.לבקשה לתיקון כתב התביעה צורף גם תצהיר בא כוחה דאז של התובעת, עו"ד שפירא, אשר מסר בתצהירו כי כתב התביעה הראשון הוכן על ידי עורכת דין ממשרדו. לדבריו, כתב התביעה הונח על שולחנו לחתימה, הוא בדק אותו לא מספיק לעומק, וחתם עליו מבלי לשים לב לטעויות שנעשו בו בפירוט נסיבות התאונה ופרטי הנהג.

5.בהחלטה מיום 29.10.07, בית המשפט התיר את תיקון כתב התביעה. בכתב התביעה המתוקן (להלן: "כתב התביעה השני"), בדומה לגרסה בתצהיר התובעת כאמור לעיל, נטען כי התובעת נסעה ברכב יחד עם נתבע 1, אשר נהג ברכב, והתאונה ארעה שעה שנתבע 1 נרדם על ההגה.

6.כתב התביעה השני הוגש כנגד מר עמיר ישראל, לגביו טענה התובעת, כאמור, כי הוא זה אשר נהג ברכב. כן נתבעו בכתב תביעה זה שומרה, שהינה מבטחת הרכב, וקרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים. (להלן: "קרנית").

7.לנוכח טענת התובעת בכתב התביעה המתוקן, לפיה, נתבע 1 נהג ברכב, וכן טענתה כי לנתבע 1 לא היה רישיון נהיגה בר תוקף במועד התאונה, הגישה שומרה בקשה לסילוק התביעה כנגדה על הסף ואכן, בהחלטה מיום 16.12.07, התביעה נגד שומרה נדחתה בגין היעדר עילה.

8.בכתב הגנתו, נתבע 1 הכחיש את נסיבות התאונה אשר נטענו על ידי התובעת וטען כי גרסת התובעת כוזבת ובדויה. נתבע 1 טען כי ביום 12.04.06 שעה 20:20 לערך אכן התרחשה תאונת דרכים, אך זו ארעה שעה שאביו הסיע אותו ואת התובעת למשפחת התובעת, על מנת לחגוג את ליל הסדר. נתבע 1 טען כי במועד הרלבנטי הוא והתובעת היו בני זוג ואביו הסיע אותם משום שלתובעת ולנתבע 1 אין רישיון נהיגה. נתבע 1 טען כי גם הוא נפגע בתאונה וכי הוא פוצה על ידי שומרה בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה.

9.בכתב הגנתה, קרנית הכחישה את נסיבות התאונה אשר נטענו בכתב התביעה השני. קרנית טענה כי בבדיקה שערכה עלה כי הנתבע 1 מכחיש את טענת התובעת, לפיה, הוא זה אשר נהג ברכב במועד התאונה, וכי הוא עומד על כך שבמועד התאונה נהג ברכב אביו, המחזיק ברישיון נהיגה תקף. לכן, טענה קרנית, יש להטיל את החבות על המבטחת, הלא היא שומרה. קרנית טענה כי מטעמי זהירות היא מגישה הודעת צד ג' כנגד נתבע 1. (סעיפים 5-7 לכתב ההגנה).

כתב תביעה שלישי

10.ביום 24.05.09 התובעת הגישה את תצהירי העדות הראשית מטעמה. ביום 04.11.09, הגיש נתבע 1 את תצהירי העדות הראשית מטעמו, אשר כללו את תצהירו ותצהיר אביו. בתצהירי עדותם הראשית, נתבע 1 ואביו, מר סעדיה ישראל, חזרו על גרסת נתבע 1 לתאונה, לפיה, אביו של נתבע 1, הוא שנהג ברכב בזמן התאונה.

11.ביום 01.03.11, למעלה משנה לאחר שהוגשו תצהירי נתבע 1 ואביו, התובעת הגישה בקשה שנייה לתיקון כתב תביעתה. בבקשה זו התובעת ביקשה לצרף לכתב התביעה, כנתבע נוסף, את מר סעדיה ישראל, אביו של נתבע 1. התובעת טענה כי בהתאם לטענת נתבע 1 ואביו, אביו של נתבע 1 נהג ברכב בזמן התאונה ולכן ברצונה לטעון בכתב תביעתה, בנוסף לטענתה, לפיה, נתבע 1 נהג ברכב בזמן התאונה, כי במידה שבית המשפט יקבל את טענת נתבע 1, לפיה, אביו נהג ברכב בזמן התאונה, כי אז התובעת זכאית לפיצוי על נזקיה מאת האב, מר סעדיה ישראל.

12.בהחלטה מיום 07.03.11 הותר לתובעת תיקון כתב התביעה בשנית.

13.בכתב התביעה השלישי, התובעת חזרה וטענה את גרסתה, לפיה, נתבע 1 נהג ברכב בעת התאונה. בסעיף 2 לכתב התביעה השלישי, היא הוסיפה וטענה: "בהתאם לטענת הנתבעים 1 עד 3 מי שנהג ברכב הוא הנתבע 3, במידה וייקבע ע"י כב' ביהמ"ש כי מי שנהג ברכב הוא הנתבע 3 ולא הנתבע 1, אזיי זכאית התובעת לפיצוי על נזקיה מאת הנתבע 3".

14.נתבע 3 הכחיש בכתב הגנתו את גרסתה של התובעת לתאונה וטען כי הוא נהג ברכב בעת התאונה.