אושרוביץ' ואח' נ' ברזלי ואח'

פסק דין

התובעים רכשו בשנת 2001 דירה מצד ג'. עורך הדין שטיפל בהסכם המכר היה עו"ד דב ברזילי שמשרדו הוא הנתבע בתביעה זו.

התובעים טוענים כי מועד מסירת החזקה בדירה היה 12/5/02 ובמועד זה נותר עדיין חוב לעיריית חדרה. לפיכך, הוכן במשרד הנתבע מסמך שעל פיו התחייבו המוכרים למסור בתוך 48 שעות שיק בטחון שיבטיח את תשלום החוב לעירייה, או אישור על כך שהחוב שולם ורק לאחר המצאת שיק או אישור כאמור ישלמו את התשלום האחרון עבור הדירה.

לטענת התובעים באותו יום הם שילמו למוכרים את יתרת התשלום בגין הדירה וזאת מתוך בטחון שהמוכרים אמורים להביא לנתבע שיק או אישור על תשלום המיסים.

לטענתם, רק בשנת 2010, לאחר שהסתיים הליך רישומו של הבית כבית משותף, ועל מנת לרשום את הדירה על שמם, פנו לעירייה לבקש אישור לרישום, אך אז התברר כי החוב עדיין קיים והוא עומד היום על סכום של 26,000 ₪ וללא תשלומו מסרבת העירייה לתת אישור לרישום הדירה.

לטענת התובעים, הנתבע הוא שאחראי לחוב זה מאחר שלא ביצע את עבודתו בנאמנה ולא שמר על האינטרסים שלהם כלקוחותיו.

התובעים בחרו שלא לתבוע את המוכרים, סבג, אף שהחוב ככל שיש כזה, רשום ככל הנראה על שמם בעירייה. הנתבע הוא ששלח הודעת צד ג' למוכרים.

הן הנתבע והן המוכרים טוענים כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנותה וכן טענות לגופו של עניין.

הנתבע טען כי הן ההסכם והן המסמך מיום 12/5/02 שנוסח במשרדו, קובעים כי את יתרת התמורה על פי ההסכם ישלמו התובעים רק כשיקבלו את כל האישורים הנדרשים ו/או שיק בטחון. חרף זאת, בחרו התובעים, משיקוליהם, לשלם את יתרת התמורה מבלי לקבל את שיק הבטחון או את האישור על תשלום החוב ואין להם להלין אלא על עצמם.

הצד השלישי טען גם כי לאור הזמן הרב שחלף עד שהוגשה התביעה, אין הוא יכול לזכור היום את מלוא הפרטים אך למיטב ידיעתו כל התחייבויותיו מולאו והראיה שיתרת התמורה שולמה על ידי התובעים.

שמעתי היום בדיון את הצדדים ואני מחליטה לדחות את התביעה וזאת מכמה טעמים.

ראשית, מחמת התיישנות.

ההסכם לרכישת הדירה, והתשלום האחרון על פי אותו הסכם, נעשו כולם עד ליום 12.5.02 וממועד זה חלפו למעלה מ- 7 שנים עד שהוגשה התביעה בחודש מרץ 2011.

לפיכך, התיישנה התביעה.

אף אם ניתן היה להבין מטיעוני התובעים כי לטענתם לא נודע להם על עילת התביעה אלא בשנת 2010 כשהסתיים רישומו של הבית כבית משותף, וטענה מפורשת כזו לא נטענה, הרי שדינה של טענה כזו להדחות.

זאת, משום שעל פי המסמך מיום 12.5.02 שצורף לתביעה, ברור כי התובעים היו מודעים היטב, כבר באותו מועד, לקיומו של חוב לעיריית חדרה ובשל כך חלה עליהם החובה לברר אם החוב הוסדר.

אין הם יכולים בנסיבות כאלה לטעון כי לא ידעו ולא יכולים היו לדעת על הנסיבות שבבסיס עילת התביעה (ס' 8 לחוק ההתישנות תשי"ח -1958).

שנית, משום שלא הוכחה עילת התביעה.

התובעים טוענים כי הנתבע התרשל והפר את חובותיו כלפיהם בכך שלא ביצע את עבודתו נאמנה ולא שמר על האינטרסים שלהם כלקוחותיו, ואולם, אני דוחה טענות אלה של התובעים.

ניכר מהסכם הרכישה כי על פי התנאים שפורטו בו לא היו התובעים חייבים לשלם למוכרים את יתרת התמורה אלא כנגד המצאת כל האישורים הנדרשים להשלמת רישום הבעלות בדירה על שם הקונים.