פסק דין
בפניי ערעור על החלטתו של בית משפט לתעבורה בתל אביב-יפו (כב' השופט י. צימרמן) מיום 24.01.11, לפיה, נדחתה בקשתו של המערער "לחשב פסילה", יותר נכון, לשנות סדר ריצוי עונשי פסילה שונים, אשר הוטלו עליו בשני פסקי דין שונים בבית משפט לתעבורה בתל אביב-יפו, כשהראשון שבהם, כרונולוגית, הוגש עליו ערעור ובוצע בהחלטה בערעור ע"י בית משפט מחוזי בת"א (כב' סגן הנשיאה, השופט ע. מודריק).
יש לדחות את הערעור דחייה מוחלטת משלוש עילות:
א. הערעור לא יכול היה לבוא בשעריו של בית משפט זה ללא בקשה להארכת מועד ערעור. כל זאת מפני שעל אותו עניין ממש הגיש המערער בקשה קודמת, שנדחתה כבר ביום 16.11.10 בערעור בית משפט קמא, יותר נכון, הוחלט דרך ריצוי הפסילות ע"י בית משפט קמא, ומשלא מצאה החלטה זו חן בפני עו"ד גולן, צריך היה להתקדם ולהגיש ערעור על אותה החלטה. לא יכול היה לחזור ולהגיש בקשות נוספות כפי שהגיש, עד שקצה נפשו של כב' שופט צימרמן, בסופו של יום, ונתן החלטה מיום 24.01.11.
רק בחיקוקים ספציפיים ובהוראות דין ספציפיות יש דרך להגיש בקשות מעין בקשה לעיון חוזר, כמו למשל בסעיף 52 לחסד"פ [סמכויות אכיפה-מעצרים] התשנ"ו – 1996, אפילו בפקודת התעבורה יש דרך מותווה לבקשה לעיון חוזר, אך עניינה פסילה מנהלית ולא היה בה הננו דנים.
השלמה עם דרכו של ב"כ המערער בהגשת בקשות חוזרות על אותו עניין בפני ערכאה דיונית, משמעה גזר דין מוות על הכלל החשוב של סופיות הדיון.
ב.גם לגופו של עניין, אין מקום לקבל את הערעור, בעיקר לגופו של עניין. סעיף 42 (ב) לפקודת התעבורה משמיע אותנו שכאשר הוטלה פסילה על מי שנידון לפסילה במשפט קודם, אשר תקופתה טרם הסתיימה, תהיה הפסילה שהוטלה, כאמור, מצטברת לקודמת ותקופתה תחל בתום הפסילה הקודמת.
קודם נגזר דינו של המערער בתיק שקוצר בערעור בפני כב' סגן הנשיא מודריק, אחר כך נדון בתיק בפני כב' השופט צימרמן. נכון שכב' השופט מודריק, בקצרו את עונשו של המערער בתיק שבא בפניו לשישה חודשים, קבע את יום תחילת ריצוי עונש הפסילה ליום 16.02.10, ורק אחר כך נגזר דינו של המערער בפני כב' השופט צימרמן, אבל יש לבחון עפ"י גזר הדין לצורך סעיף 42 לפקודת התעבורה, יש לבחון לפי גזרי הדין של הערכאה הדיונית.
לגופו של עניין, אין בערעור ממש.
ג.לכאורה, צודק ב"כ המערער, ובקשה מעין זו שבאה בפני בית משפט קמא ועליה הערעור, צריכה לדון בנוכחות הצדדים.
סעיף 126 לחסד"פ [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982, קובע הוראה כללית, לפיה, בהיעדר הוראה אחרת, דיון במשפט פלילי כלשהו יתקיים בנוכחות הצדדים.
כב' השופט צימרמן נתן את כל החלטותיו בבית משפט קמא בעניין הנדון בהיעדר הצדדים.
מפנה ב"כ המערער את בית המשפט לע"פ 9142/04 אופיר אקריש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם מיום 24.10.04), שם קבע בית המשפט העליון כך, לדעתי אין בבקשות לעיכוב ביצוע ואין בבקשות מעין זו המונחת בפניי שיש לקיימם בנוכחות, ואכן כך קבע בית המשפט העליון באותו עניין וזה הכלל.
חשוב, אלא אם כן המחוקק מאפשר זאת במפורש, כל דיון בעניין פלילי שיהיה בנוכחות הצדדים. יוצא מן הכלל סעיף 240 לחסד"פ וכיוצא באלה. החלטות של בית המשפט העליון בסוגיה ניתנו הן ברע"פ 4549/02 בעניין סורעיה איטליא, בעניין ע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' שרון מנחם, בעניין ע"פ 1318/07 אלטורי נ' מדינת ישראל.
אך לכל כלל יש יוצא מן הכלל. הכלל הנדון הוא דיון בהיעדר, גם לבקשות לחישוב פסילה, אבל אפנה לע"פ 1698/05 עופר שמואלי נ' מדינת ישראל [תקדין עליון] 2005 (1) 3510 ולבש"פ 1635/06, יהודה רפפורט נ' מדינת ישראל [תקדין עליון] 2006 (1), 3551. לבש"פ 1634/06, רסיאן ערסי נ' מדינת ישראל [תקדין עליון] 2006 (1), 3534. בכולם בית המשפט העליון, באופן יוצא מן הכלל וחריג, בנסיבות אותם מקרים מפי כב' השופטים פרוקצ'יה ורובינשטיין, קבעו שאין לקבל ערעור בנושאי עיכוב ביצוע עונש, שם ההלכה הקובעת היא הלכת אלטורי, שכאשר הנסיבות מצדיקות זאת חרף הפגם הדיוני שנפל באי-קיום דיון במעמד הצדדים, אין הדבר מצדיק קבלת ערעור, למרות קבלת הטענה.
נאמר, למשל, בפסק הדין בעניין רפפורט שציינתי לעיל "...גם במקרה זה, היה מקום לקבל לפי מצוות 26 לחסד"פ, דיון במעמד שני הצדדים ואולם גם במקרה זה, השאלה אם בנסיבות הזמן יש מקום לסרבל את המערכת ע"י החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי..."
במקרה שבפניי, כשמדובר בערעור סרק שהוגש ללא בקשה להארכת מועד, אין הצדקה להכביד על בית המשפט לתעבורה בדיון נוסף והערעור נדחה.
ניתנה והודעה היום כ' אדר א תשע"א, 24/02/2011 במעמד הנוכחים.
רענן בן-יוסף, שופט
הוקלד על ידי: נופר דוידי