אורן נ' גלעד

פסק דין

1.בפניי תביעת התובע בגין תאונת דרכים שאירעה ביום 15.6.10 ברח' יוחנן הסנדלר בכפר סבא. התובע תובע סך של 13,586 ₪ בגין נזקי הרכב כולל ירידת ערך ושכ"ט השמאי מטעמו.

2.לטענת התובע בתמצית בצד הכביש עמדה משאית, הוא ניסה לעקוף אותה ובמהלך העקיפה המשאית החלה לפנות לפתע שמאלה ופגעה בצדו הימני האחורי של רכבו באופן שגרם לו את הנזקים בחוות הדעת השמאית מיום 21.6.10 מטעמו.

3.הנתבעים בכתב הגנתם טענו, כי התאונה אירעה עקב רשלנותו וחוסר זהירותו של התובע כאשר הנתבע מספר 1 (נהג המשאית) ביקש לפנות שמאלה לנגרייה, אותת על כך וכשהחל בפנייתו פגע ברכב התובע אשר ביצע עקיפה רשלנית ובלתי זהירה. (ר' תקנה 47 (ד) לתקנות התעבורה).

4.בדיון שהתקיים ביום 16.2.11 נחקרו התובע והנתבע מספר 1 והשיבו לשאלות שנשאלו. התובע ציין, כי נסע ברח' יוחנן הסנדלר אחרי שיירת מכוניות אשר עקפה את המשאית שהווינקר שלה עבד לכיוון שמאל ובמהלך העקיפה פנתה המשאית שמאלה ופגעה ברכבו. לדברי התובע נתיב התנועה ברחוב יוחנן הסנדלר הינו ברוחב רגיל והמשאית היתה "טיפה הצידה" כאשר חצי מהנתיב נותר פנוי בכיוון נסיעתו, הוא אישר כי אכן היה איתות שמאלה במשאית "אבל היא חנתה בצד, עשה רושם לנהג שבא שהוא חונה עם איתות שמאלה כי הוא עמד בצד, לא עמד בנתיב הנסיעה, אלא טיפה ימינה. היה רושם שהוא חונה שם, למרות האיתות עבד." (עמ' 2 שורות 8-10).

5.הנתבע מספר 1 בעדותו ציין, כי נהג במשאית שאורכה כ- 12 מטרים ורוחבה כרוחב הנתיב לערך, היה מעוניין להיכנס לנגריה כאשר זו היוותה את נקודת הפריקה הראשונה שלו, עמד הסתכל במראה לצדדים וכשראה שאין תנועה החל לפנות שמאלה כאשר התובע חלף אותו משמאל בנתיב הנגדי והוא פגע בו בצדו הימני האחורי. לדברי הנתבע אף רכב לא עקף אותו.

6.לאחר שנתתי דעתי לטיעוני ב"כ הצדדים ובחנתי את עדויותיהם והחומר המצוי בפניי, מצאתי כי את התאונה הנדונה יש לייחס לחובת שני הנהגים באופן שאחריות התובע הינה בשיעור של 65% ואחריות הנתבע מספר 1 הינה בשיעור של 35%.

7.הנני נותן אמון בדברי התובע, כי את המשאית חלפו מספר מכוניות בעקיפה טרם שהחלה בפנייתה שמאלה. ברם, אולם, העובדה שמספר רכבים חלף אותה אינה בבחינת "תעודת מעבר" בלא מגבלה לתובע. התובע העיד שראה כי האיתות לפניה שמאלה פועל במשאית ולפיכך אמור היה הדבר לשמש לו תמרור וסימן כי בכוונת המשאית לפנות שמאלה.

8.איני נותן אמון בגרסת התובע כאילו המשאית חנתה בצד או שחצי מנתיב הנסיעה (בכיוון נסיעת התובע) היה פנוי וכי דבר זה יצר את הרושם כי מדובר במשאית חונה. ראשית, אין זה הגיוני שמשאית חונה לה סתם כך באמצע רחוב שלא במקום חניה וכאשר אור ההבהוב מסמן לשמאל - צד ההפוך לכיוון החניה הנטען.

9.לא היה בידי התובע להסביר למה כוונתו חניה והיכן חנתה המשאית באשר לא הוכח כי קיימים שוליים ברח' יוחנן הסנדלר ודבריו "למה היא לא יכולה לעמוד על המדרכה?" אין בהם כל ממש לפי שהוא לא טען כי בפועל המשאית עמדה עם גלגליה הימניים על המדרכה ולא הוכח כי קיימים שוליים רחבים דיים במקום זה שיאפשרו חניית חלק מהמשאית בהם.

10.אף נהג המשאית – הנתבע מספר 1 – אינו נקי מתרומת רשלנות וזאת כי חובה עליו היתה לוודא כי טרם תחילת פניה שמאלה הנתיב הנגדי – נתיב שלא נאסרה בו עקיפה – הינו נתיב פנוי. משהחל בפנייתו ופגע ברכב התובע שהיה מצוי במהלך עקיפתו הרי שחלה אף עליו האחריות החלקית לאירוע.

11.אשר על כן, הנני מורה, כי הנתבעים יפצו את התובע בסך של 4,755 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה.

כמו כן, ישאו הנתבעים בהוצאות התובע (באופן חלקי) בסך של 250 ₪.

12.הסכומים ישולמו לתובע בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין.

13.המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי כדין.

ניתן היום, י"ב אדר א תשע"א, 16 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: