אורן )ולדהורן( נ' אדרי

פסק דין

לפני תביעה במסגרתה מבקש התובע לחייב את הנתבע בסכום של 23,700 ₪ .

על פי כתב התביעה ביום 1.1.08 נחתם בין הצדדים הסכם שכירות שעתיד היה להסתיים ביום 31.8.08 ובמסגרתו שכר התובע מהנתבע דירה בת 3 חדרים ל-12 חודשים. דמי השכירות המוסכמים היו בסך 2,900 ₪ לחודש.

במעמד חתימת ההסכם מסר התובע לנתבע 12 המחאות עבור כל תקופת השכירות. לדברי התובע, לפי דרישת הנתבע התובע לא רשם את שם הנתבע כנפרע בהמחאות אלו.

לטענת התובע, ארבעה חודשים לפני סיום תקפת השכירות, ביקש התובע לעזוב את הדירה ובשיחה עם הנתבע סוכם כי התובע ימצא דייר חלופי שיחתום על הסכם שכירות בתנאים דומים. בנוסף, התובע נתבקש על ידי הנתבע לצבוע את הדירה ולנקות אותה עבור הדייר החדש.

התובע טוען כי תנאים אלו קויימו.

עוד טוען התובע כי מיד לאחר שהדיירים החלופיים נכנסו לדירה, ביקש התובע מן הנתבע להשיב לו את ארבע ההמחאות שנותרו בידי הנתבע . לדבריו, הנתבע טען בשיחת טלפון עם התובע כי אינו יודע היכן ההמחאות מצויות, אך מכיוון שלא יעשה בהן כל שימוש, הבטיח למסור לתובע את צילום ההמחאות ואף אישר כי התובע רשאי לבטל את ההמחאות שהעתקן נמסר לו.

בהתאם לסיכום, נתן התובע הוראת ביטול לגבי ההמחאות.

טוען התובע כי במאי 2009 קיבל התובע אזהרה מלשכת הוצל"פ- התראה לביצוע שטר, בגין שתי המחאות בסך 2,900 ₪ כל אחת- אלו הן שתי המחאות מן הארבע שבוטלו. הזוכה בתיק ההוצל"פ הייתה המועצה המקומית מבשרת ציון. כאשר פנה התובע למועצה לברור העניין, נמסר לו כי הנתבע מסר את ההמחאות כתשלום למועצה, בעבור חוב שהיה לו ו/או לגרושתו במועצה.

לאחר פניות רבות של התובע, נאות הנתבע לשלם את חובו למועצה ובכך בוטלה הדרישה לתשלום חוב כנגד התובע.

בנוסף, בינואר 2010 שוב נתקבלה אצל התובע אזהרה בגין פתיחת תיק הוצל"פ כאשר הזוכה הינה המכללה למנהל. בשנית, נפתח תיק הוצל"פ לביצוע 2 המחאות (הנותרות) בסך 2,900 ₪ כל אחת.

לדברי התובע, במשך כשבועיים פנה התובע, אשתו ובא כוחו לנתבע אשר טען כי הוא מצוי בקשר עם ב"כ המכללה למנהל (עו"ד צביקה גולנזר), וכי הוא יסדיר את העניין. אולם, בחלוף מס' שבועות הובהר לתובע כי הנתבע לא הסדיר את החוב ולפיכך, על מנת להקטין את נזקו, שילם התובע למכללה למנהל סך של 7,200 ₪ לסגירת תיק ההוצל"פ.

כמו כן טוען התובע כי במסגרת תיק ההוצל"פ שנפתח נגדו על ידי המכללה למנהל, הוטל גם עיקול על חשבונו של התובע, דבר שגרם לו עוגמת נפש רב, לצד קושי בהתנהלותו הכספית וסירוב הבנק של התובע לאשר לו הלוואה, על אף שההלוואה אושרה עקרונית קודם לכן.

על פי כתב ההגנה התביעה דנן קנטרנית וחסרת בסיס שכן התובע מעמיד סכום תביעתו על סך 23,700 ₪ כאשר מציג ראיה על תשלום סך של 7,200 ₪ בלבד, כאשר סכום זה חל עליו והיה אמור להפרע על ידיו, ממש כפי שהיה בפועל.

בנוסף, אין לתובע כל זכות לטעון טענות בע"פ כנגד מסמכים בכתב.

לטענת הנתבע, התובע שכר דירה ממנו את הדירה, תוך שהתובע התחייב בהסכם לשלם התשלומים החלים עליו בגין השימוש בדירה ,וכן לצבוע ולנקות אותה כך שתושב לנתבע כפי שקיבל אותה, בתום תקופת השכירות. התובע ביקש לפנות את הדירה מוקדם ממועד סיום השכירות והנתבע הסכים בכפוף להוראות הסכם השכירות ומציאת שוכרים חלופיים.

לדברי הנתבע, התובע לא צבע את הדירה ומסר אותה בניגוד להוראות ההסכם, כשהיא אינה מסויידת ואינה נקייה. בנוסף, נותר חוב בגין חשמל שלא שולם על ידי התובע.

כמו כן, נוכח מסירת הדירה שלא בהתאם להתחייבויותיו על פי ההסכם, סוכם בין הצדדים כי מתוך 4 המחאות שהיו מצויות בידי הנתבע, 2 יושבו לתובע ו-2 נוספות לא יושבו לתובע ויפרעו ע"י הנתבע, וזאת לסילוק חובו של התובע לנתבע וכגמר ההתחשבנות בין הצדדים.

בהתאם לסיכום, הושבו ההמחאות שהופקדו על ידי הנתבע במועצה המקומית מבשרת ציון- ולא כמתואר על ידי התובע בכתב התביעה.

שתי ההמחאות הנוספות לא הושבו לתובע, וההתנהלות ביחס אליהן, לרבות העובדה שנאלץ לשלם בגינן סך 7,200 ₪ הינם באחריותו של התובע ואין לנתבע כל קשר לכך.