אורן ואח' נ' לוי

פסק דין

רקע

1.התובע 1 ואחיו, חיים אהרוניאן, היו דיירים מוגנים באחת החנויות (להלן – החנות הדרומית) שהיו בבניין שברחוב הרצל 108 תל-אביב (להלן – הבניין) בהתאם לחוזה שכירות שנעשה עם בעלי הבניין דאז.

לימים פרש האח חיים מאחזקתו בחנות והיא הוחזקה מאז על ידי התובע 1 ואשתו, התובעת 2.

ביום 5.3.87 נעשה חוזה שכירות דיירות מוגנת נוסף בין בעלי הבניין דאז ובין התובעים על חנות נוספת בבניין שגבלה עם החנות הדרומית (להלן – החנות הצפונית).

התובעים הרסו את הקיר המפריד בין שתי החנויות והפכו אותן לחנות אחת. לטענתם, הדבר נעשה בהסכמת בעלי הבניין דאז.

2.בשנת 1990 רכשו הנתבע ואחיו המנוח משה לוי את הבניין והפכו להיות בעליו.

בשנת 1996 התקשרו הנתבע ואחיו עם קבוצת יזמים במטרה להרוס את הבניין ולבנות בניין חדש במקומו.

3.בשנת 1998 הגיש התובע 1 תביעה בבית משפט השלום בתל-אביב (ת.א. 63649/98) נגד הנתבע ועזבון אחיו המנוח, לפינויים מהבניין, ולמתן צווי מניעה וצווי עשה.

הנתבע הגיש, מנגד, תביעה נגד התובעים לפינויים מהחנויות ותביעה כספית (יצוין כי מסיבה שלא הובררה ניתנו מרבית ההחלטות ופסקי הדין הרלבנטיים לתביעה זו בהתייחס לתובעים ולנתבע בלבד).

בקשת התובע דנן למתן צו מניעה זמני נגד הנתבע ועזבון אחיו נדחתה על ידי בית משפט השלום, והתובע הגיש על כך בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי.

4.בבית המשפט המחוזי (כב' השופטת גרסטל) הגיעו הצדדים להסכם, שאלה עיקריו:

א.התובעים יפנו את החנויות בבניין ויעברו לחנות חליפית בבניין אחר למשך תקופת הבניה של הבניין החדש;

ב.שטח החנות הזמנית ושטח החנות אליה יחזרו התובעים יהיו 95 מ"ר;

ג.ימונה בורר שיכריע בכלל המחלוקות שבין הצדדים.

בהתאם לכך, פינו התובעים את החנויות בבניין ועברו לחנות חליפית, והסכסוך הועבר להכרעת בורר, השמאי שמואל רוזנברג (להלן – הבורר).

הבורר נתן שני פסקי בוררות. הרלבנטי לענייננו הוא פסק הבורר השני שניתן ביום 13.3.09 (נספח 8 לכתב התביעה).

5.במסגרת הליכי הבוררות הגיש הנתבע "תביעה שכנגד" נגד התובעים, שהתייחסה לחנות הדרומית, ובה טען כי קיימות עילות פינוי נגדם, הן משום שהם השכירו את החנות לצד שלישי והן משום פרישת השותף, האח אהרוניאן, ללא הסכמת הבעלים דאז, וכן שהתובעים חבים בגין חנות זו "דמי שימוש כלכליים", הן משום שהיא שימשה לעסקי יבוא (בהסתמך על חוק הגנת הדייר, התשל"ב-1972 והתקנות שהותקנו לפיו) והן משום שלא שולמו עבורה דמי מפתח שנדרשו בעקבות פרישת השותף האח וכניסתה של התובעת 2 לחנות זו.

באופן כללי, הבורר סירב לדון ולהכריע בטענות אלה והכריע בשאר המחלוקות הכספיות שהתעוררו בין הצדדים, שהתייחסו בעיקר להוצאות שנדרשו בגין המעבר מהחנות הישנה לחנות החדשה וכן לחנות הזמנית.

6.התובע הגיש לבית משפט זה בקשה לביטול פסק הבורר השני, והנתבעים הגישו בקשה לאישורו. בית המשפט (כב' השופטת רונן) דחה את בקשת הביטול ואישר את פסק הבורר, למעט זאת "כי יש להחזיר את הדיון לבורר, על מנת שיכריע בשאלת זכותם של לוי לקבל שכר דירה כלכלי עבור החנות הדרומית בהתייחס לשאלת היותם של אורן דיירים מוגנים בחנות זו, שאף בה יצטרך הבורר להכריע" (נספח ג' לתצהיר הנתבע).