אורן ואח' נ' הראל ואח'

פסק דין

לפניי תביעה ותביעה שכנגד.

לטענת התובעת, התובע פגע ברכבה בעת שניסה להיכנס למקום חניה.

לתובעת נגרמו נזקים בסך של 928 ₪.

הנזקים נגרמו לפגוש הקדמי של רכבה של התובעת, והתובעת הציגה חשבונית מס באשר לתיקון.

הסכום ששולם בעבור התיקון סביר בהתחשב במהות הנזק.

ודוק, התובעת או מי מטעמה לא היה נוכח בשעה שרכבה ניזוק.

התובעת מבקשת להתבסס על תמונות שצילמה של שני הרכבים הן שלה והן של הנתבע, מהן עולה, כביכול, לטענתה כי קיימות ראיות נסיבתיות המצביעות על כך כי הנזק לרכבה נגרם על ידי רכבו של הנתבע.

התמונות שצולמו הוגשו לתיק בית המשפט והוצגו במהלך הדיון.

עיינתי בתמונות וגיליתי כי התמונות מתייחסות לאזור הנזק בלבד, מבלי שניתן לראות את חזית הרכב או צידו.

כמו כן לא ניתן לעמוד על הגבהים של השריטות בשני הרכבים.

יתר על כן, מהתמונה של הפגוש של רכבה של התובעת לא ניתן לדעת האם עסקינן בשריטות כשהצבע השחור הינו מן הרכב הפוגע, או שמא הינו הצבע של הפגוש מתחת לצבע החיצוני של הרכב.

גם לעניין הפגיעה הנטענת ברכבו של הנתבע, לא הצלחתי למצוא התאמה ולא הצלחתי לראות את הצבע המדויק במקום הפגיעה, ייתכן בשל איכות וזוית הצילום.

כמו כן יתכן אף במקרה זה שהשפשוף חשף את צבע הפח מתחת לצבע החיצוני.

לאחר ששמעתי את העדויות ומאחר שהתובעת ובתה לא נכחו במקום בזמן האירוע, אני מקבל את טענתו של הנתבע כי חנה במקום לפני השעה הנטענת בה חנתה בתה של התובעת.

הכלל הינו ש"המוציא מחברו עליו הראיה", קרי; נטל ההוכחה מוטל על התובע ובמקרה זה על התובעת.

בנסיבות העניין וכאמור לעיל, סבורני כי התובעת לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה המוטל עליה.

אני נותן אמון בעדותו של הנתבע.

אשר על כן, התביעה נדחית.

לעניין תביעה שכנגד – סבורני כי הסכום הנתבע הינו מופרז בנסיבות העניין.