אורן ארב נ' קפלן ואח'

פסק דין

1.עניינה של תביעה זו נזקים לרכב בגין תאונת דרכים מיום 15.04.10. התובעת טענה בכתב התביעה כי היא נסעה באטיות בפקק לפני צומת מודיעין תוך בלימה לסירוגין. לפתע הרגישה חבטה חזקה מפגיעת רכב אשר היה נהוג על ידי הנתבעת 1 ואשר פגע ברכבה מאחור. לדברי התובעת בכתב התביעה, רכבה הועף קדימה בעוצמה רבה ופגע ברכב אחר שהיה לפניה. התובעת ציינה בכתב התביעה כי שולם לה בגין נזקיה סך של 9,159₪, מתוכו 8,609₪ בגין הנזק לרכב בחלקו האחורי ו- 550₪ בגין שכר טרחת שמאי.

2.התובעת הגישה שרטוט של מקום התאונה ת/1 והעידה כי בכיוון נסיעתה היה עומס תנועה והנסיעה הייתה בדרך של עצירה ובלימה לסירוגין, לפתע הרגישה מכה חזקה מאוד מאחור ומיד הועף רכבה קדימה לרכב שלפניה.

3.הנתבעת 1 טענה בכתב ההגנה כי היא מודה באחריות לנזק האחורי בלבד של רכב התובעת וכי אינה אחראית לנזקים אשר נגרמו לרכב התובעת בחזית הרכב משום שרכב התובעת פגע ברכב שלפניו קודם לפגיעה של רכב הנתבעת 1 ברכב התובעת.

4.הנתבעת 1 העידה כי היא הבחינה כי התובעת בלמה את רכבה בפתאומיות. לדבריה, מיד כשראתה שהתובעת בולמת כאמור, בלמה גם היא את רכבה. לדבריה, לא הספיקה לעצור את רכבה ופגעה ברכב התובעת. לדבריה: "לא ראיתי מה קרה, הכל התנהל בשניות, לא ראיתי מה קרה, לא יכולה לומר בוודאות שאני הדפתי אותה". (עמוד 4 לפרוטוקול שורות 8-9).

5.נהג הרכב אשר נסע לפני רכב התובעת לא העיד במשפט. התובעת מסרה בדיון כי פנתה אליו אך זה אמר לה שאינו זוכר דבר ולא יוכל לתרום לדיון.

6.במכתב מיום 05.12.10 אותו הגישה התובעת לבית המשפט, טענה התובעת כי באוזני התובעת וכן באוזני סוכנת הביטוח שלה הוקרא, על ידי קצינת הרכב של חברת אמדוקס מכתב הבהרה שכתבה הנתבעת 1 בתאריך 29.07.10, בו הנתבעת 1 אמרה: "לאחר התאונה הייתי עסוקה בנזק שלי ובפגיעה שלי בגברת, אך יחד עם זאת, ישנה סבירות שכתוצאה מהפגיעה שלי בגברת רכבה נדחף ופגע ברכב שעמד לפניה". התובעת ציינה כי אין בידיה עותק ממכתב זה.

7.מטעם התובעת העידה סוכנת הביטוח שלה, גב' חיה רוזן. גב' רוזן העידה כי בהתאם לאשר נמסר לה מקצינת הרכב של חברת אמדוקס, בתחילה הנתבעת 1 אישרה כי היא הדפה את רכב התובעת לעבר הרכב שנסע לפניה אך לאחר מכן שינתה גרסתה.

8.הנתבעת 1 העידה כי בשום שלב לא הודתה כי גרמה להדיפת רכב התובעת לעבר הרכב שנסע לפניה.

9.לאור הכחשה זו מצד הנתבעת 1 וטענתה כי אינה יודעת אם גרמה להדיפת רכבה של התובעת אל הרכב שלפניה, אין בעדות סוכנת הביטוח כדי להטיל אחריות על הנתבעת 1 בגין ההתנגשות שבין רכב התובעת לרכב אשר נסע לפניה. מהותה של עדות סוכנת הביטוח היא שאדם אשר לא העיד במשפט (קצינת הרכב של חברת אמדוקס), הקריאה ממכתב אשר נכתב על ידי הנתבעת 1, באזני סוכנת הביטוח. במילים אחרות זוהי עדות שמיעה מכלי שלישי. במצב דברים שבו המכתב הנטען לא הוצג, לכל הפחות היה על התובעת לזמן את אותה קצינת רכב על מנת שתאשר קיומו של המכתב ומה נכתב בו. התובעת לא הרימה, איפוא, את הנטל להוכיח את הטענה לפיה הנתבעת 1 הודתה בגרימת התאונה בין התובעת לרכב שלפניה.

10.אפילו הייתה נכונה הטענה כי הנתבעת 1 אמרה כי ישנה סבירות שכתוצאה מהפגיעה ברכב התובעת, רכבה נהדף ופגע ברכב שעמד לפניה – לא נובע מכך בהכרח שהאחריות לתאונה שארעה בין רכב התובעת לרכב שנסע לפניה אינה רובצת על התובעת. זאת לאור תקנה 49 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, אשר קובעת:

"לא ינהג אדם בעקבות רכב אחר אלא תוך שמירה על רווח המאפשר לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה, בהתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב, במצב הדרך, במצב הראות והתנועה בה".

11.כפי שעל הנתבעת 1 היתה מוטלת חובה לשמור בין רכבה לבין רכב התובעת על רווח אשר היה מאפשר לנתבעת 1 לעצור בכל עת את רכבה ולמנוע תאונה, חובה זהה הייתה מוטלת על התובעת ביחס לרכב שהיה לפניה. אפילו נתבעת 1 לא שמרה מרחק או לא נזהרה ופגעה ברכבה של התובעת, אין הדבר שולל את אחריותה של התובעת לתאונה שארעה בינה לבין הרכב שהיה לפניה, בשל אי שמירת מרחק כנדרש מהרכב שהיה לפניה.

12.אשר על האמור, התביעה בחלקה המתייחס לנזק לחלקו הקדמי של רכב התובעת, נדחית.

13.על פי חוות דעת השמאי מטעם התובעת, הנזק לחלקו האחורי של הרכב הוא בסך 10,204₪. הנתבעות שילמו לתובעת בגין נזק זה סך של 8,609₪. הנזק לחלקו האחורי של הרכב כולל ירידת ערך בסך 1,595₪. הנתבעות לא נתנו טעם מדוע לא ישולם לתובעת הנזק בגין ירידת הערך. אשר על כן תחויבנה בתשלום זה לתובעת.

14.בגין שכר טרחת השמאי שילמו הנתבעות לתובעת סך של 550₪ ואינני סבורה כי יש מקום לחייבן לשלם מלוא שכר הטרחה שכן חוות הדעת מתייחסת גם לנזק בחלק הקדמי של הרכב.

15.התובעת תבעה סכומים נוספים בגין דמי ביול לבית המשפט, נסיעה לחברת הליסינג, אובדן ימי עבודה, וריבית על הסכום שלא התקבל. בגין רכיבים אלה אני פוסקת לתובעת על דרך האומדן סך של 500₪.

16.אשר על האמור, הנתבעות ישלמו לתובעת, ביחד ולחוד, את הסך של 2,095₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה.

17.בנסיבות, אינני עושה צו להוצאות.

18.בקשה לרשות ערעור תוך 15 יום.