אורלייב נ' מדינת ישראל

החלטה

לפני בקשה לביטול פסילתו המנהלית של המבקש מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה למשך 30 ימים עקב נהיגה בשכרות, עבירה מיום 27.4.12.

לטענת המבקש לא קיימות ראיות לכאורה להוכחות עובדות כתב האישום. הפנה לעובדה שפלט בדיקת הכיול בסוף המשמרת הינו פלט חסר אשר אינו כולל את תוצאת הבדיקה, ריכוז הבלון ומספרו. עוד טען כי לא בוצעה בדיקה עצמית על ידי השוטר המפעיל, כל זאת, בניגוד לנוהלי הפעלת מכשיר הינשוף.

בנוסף טען כי אינו מסוכן לציבור. הצביע על בדיקת המאפיינים ומבחן הביצוע התקינים מהם ניתן ללמוד כי לא היה תחת השפעת משקאות משכרים. הפנה לתוצאת הבדיקה הנמוכה יחסית (330 מקרוגרם) ולגרסתו לפיה שתה בסה"כ שליש בירה.

אשר להליך השימוע טען כי הקצין הפוסל לא הביא בחשבון את העובדה שהבדיקה נערכה כ- 40 דקות לאחר שנתפס, כך שבינתיים עלה ריכוז האלכוהול בגופו, לא התחשב בעברו הנקי ובסיבותיו האישיות. כן הפנה לעובדה שהקצין הפוסל לא הורה על איסור שימוש ברכבו ואף רשם בטופס השימוע כי אין לו הרשעות קודמות וכמות האלכוהול אינה גבוהה. לטענתו החלטת הקצין בעניין הרכב עומדת בסתירה להחלטה בעניין פסילת הרישיון ואף מלמדת על כך שמדובר בהליך מנהלי בלתי תקין. הדגיש את עברו הנקי ונחיצות רישיונו לצורך עבודתו כצלם בחברת חשמל. תמך בקשתו בפסיקה.

המשיבה התנגדה לבקשה. עתר לדחייה לצורך המצאת כל חומר החקירה. במועד הנדחה עתרה שוב לדחייה נוספת מהטעם שתיק החקירה המקורי טרם הגיע מיחידת התנועה. בהקשר זה ב"כ המבקש התנגד לדחייה נוספת והמשיבה הגישה לעיון בית המשפט עותק צילומי/סרוק של תיק החקירה.

יובהר כי לא ניתנה דחייה נוספת לצורך המצאת תיק החקירה המקורי, מהטעם שהבקשה הוגשה כבר ביום 30.4.12 והיה על המבקשת לפעול לקבלת התיק בהתאם.

דיון והכרעה

שאלת קיומן של ראיות לכאורה

לאחר שעיינתי בחומר החקירה שוכנעתי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחות עובדות כתב האישום והעבירה המיוחסת למבקש. עם זאת, יש בטענות המבקש כדי ללמד על כרסום מסוים בראיות .

המבקש נעצר בשעה 02:29 במסגרת בדיקה אקראיות ובוצעה לו בדיקה מקדמית באמצעות מכשיר הנשיפון ונמצאה אינדיקציה לאלכוהול. בשעה 02:49 בוצעה לו בדיקת נשיפה באמצעות מכשיר הינשוף ומצאה כמות של 330 מקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף. מחומר הראיות עולה כי המבקש לא אכל, שתה, הקיא או עישן 15 דקות לפני בדיקת הנשיפה (סעיף 9 לדו"ח פעולה באכיפת נהיגה בשכרות) וכי נעשה שימוש בפיית נשיפה חדשה עבור כל נשיפה שבוצעה (טופס דין וחשבון על בדיקת שכרות באמצעות ינשוף). לפני הבדיקה בוצעה בדיקת כיול יומית למכשיר אשר נמצאה תקינה . המבקש לא טען כנגד כל הפעולות הנ"ל והתמקד בעובדה שפלט הכיול בסופה של המשמרת הינו פלט חסר וטען כי לא בוצעה בדיקה עצמית של השוטר בסמוך לבדיקת הכיול. הפנה בהקשר זה לנוהל משטרתי 02.227.16 מיום 1.8.11.

אני סבור כי אין בפגמים עליהם הצביע המבקש כדי לאיין קיומן של ראיות לכאורה ודין טענותיו ומשקל הפגמים עליהם הצביע להתברר במסגרת שמיעת התיק העיקרי.

עם זאת, לא ניתן להתעלם באופן מוחלט מאותם פגמים ויש בהם כדי ללמד על חולשה מסוימת בראיות. יצוין כי ב"כ המשיבה לא חלקה על טענות המבקש בהקשר זה ואף ציינה בהגינותה כי: "למען הזהירות יש צורך שבדיקת הכיול בסוף המשמרת צריך שתיראה במלואה על מנת שלא תעלה טענה בהקשר זה". (עמ' 3 ש' 21-18 לפרוטוקול).

יתר הבדיקות שבוצעו למבקש נמצאו תקינות. המבקש עמד בהצלחה בכל מבחני הביצוע ונצפה יציב במבחן העמידה, יציב במבחן הליכה וכן הצליח במבחן הבאת אצבע לאף. מפיו נדף ריח קל של אלכוהול והוא הגיב לעניין.

בנסיבות אלו והגם שקיימות ראיות לכאורה להוכחת עובדות כתב האישום, בדעתי ליתן משקל לאותם פגמים ראייתיים, פגמים שבשלב זה אינם שנויים במחלוקת.

שאלת מסוכנותו של המבקש

אין חולק כי נהיגה בשכרות הינה עבירה חמורה הטומנת בחובה סיכון של ממש לציבור המשתמשים בדרך ויש לפעול במהירות ובהחלטיות כנגד מי שנוהג כך ואחת הדרכים הינה שלילתו המנהלית של רישיונו.

הכמות המיוחסת למבקש אמנם מלמדת על שכרות, אך לא מדובר בכמות חריגה המלמדת בפני עצמה על מסוכנותו של המבקש - ראה בהקשר זה החלטת כב' השופט א. קולא בע"ח 35367-04-12 אסתרי נ' מ. ישראל ע"ח 35367-04-14 (מחוזי נצרת – החלטה מיום 26.2.12) ויש לבחון כל מקרה ונסיבותיו.

כאמור, המבקש עבר בהצלחה את מבחני הביצוע ולא היה בהתנהגותו כדי ללמד על מסוכנות או על התנהגות חריגה . בהקשר זה השוטר בשטח לא יכול היה לקבוע את רמת השפעת האלכוהול על המבקש (ראה ס' 7.ד. לדו"ח הפעולה באכיפת נהיגה בשכרות).

המבקש נוהג משנת 1988 ולחובתו 5 הרשעות קודמות האחרונה משנת 1998 ללא עבירה דומה לזו שבנדון. בהתחשב בעובדה שהמבקש לא ביצע כל עבירות תעבורה מזה 14 שנה הרי שמדובר בעבר מקל ביותר שיש בו כדי ללמד אופי נהיגתו.