אורלי פאס ואח' נ' שרונה ניסני (מאמלד ) ואח'

פסק דין

השאלות העומדות לדיון הן:

האם הייתה בין הצדדים גמירות דעת וסוכמו כל התנאים לפיהם תמכור הנתבעת 1 לתובעים את דירתה ברעננה? אם כן;

האם אי התייצבותם של הנתבעים לחתימה על מסמך שהתובעים מכנים "חוזה מכר" מהווה חוסר תום לב? אם כן;

האם על הנתבעים או על מי מהם לפצות את התובעים בגין ניהול מו"מ שלא בתום לב לו טוענים התובעים?

כללי:

בעלי הדין:

התובעים הינם בני זוג, אשר עד למחצית השנייה של שנת 2005 התגוררו ביישוב אלקנה שבשומרון, יישוב הנמצא מספר קילומטרים מהעיר ראש העין.

הנתבעת 1 הינה בתו של הנתבע 2, והנתבע 2 הינו אביה של הנתבעת 1.

בשנת 2005 הייתה הנתבעת 1 הבעלים של בית צמוד קרקע הנמצא ברחוב המייסדים 6 ברעננה, הידוע גם כגוש 6587 חלקה 321/3 (להלן-"הבית").

מערכת היחסים בין הצדדים:

הנתבע 2 הינו מהנדס בניין במקצועו. בשנת 1979 נסע הנתבע 2 לפרס ועבד שם כמהנדס בניין. בשנת 1994 חזר הנתבע 2 ארצה וקיבל מעמד של עולה חדש. בשובו ארצה רכש הנתבע 2 חלקת קרקע ובנה עליה 3 קוטג'ים צמודי קרקע, כאשר אחד מהם הינו הבית. הזכויות בבית נרשמו בלשכת רישום המקרקעין על שם הנתבעת 1, כאשר זיהוי הנתבעת 1 נעשה על סמך הדרכון הפרסי שהיה לה באותה עת. בעת רישום הזכויות בבית על שם הנתבעת 1, נרשמה הערת אזהרה לטובת הנתבע 2 וגב' נאיסני מלמד אסתר להימנע מלעשות עסקה בבית. כן נרשמה משכנתא ללא הגבלה בסכום לטובת בנק דיסקונט לישראל בע"מ על זכויות הנתבעת 1 בבית.

עד שנת 2005 התגוררו התובעים באלקנה. בחודשים פברואר מרץ 2005 בקשו התובעים לעבור להתגורר בעיר רעננה. התובעים הציעו למכירה את ביתם שבאלקנה. לטענת התובעים, כבר בחודשים פברואר מרץ 2005 הם מצאו קונים לביתם באלקנה, סיכמו עימם את תנאי המכירה, אך חתמו עימם על חוזה מכר רק בחודש אוגוסט 2005. כבר עתה אומר שדברים אלו תמוהים לכשעצמם, ולמעט עדות התובעים, לא הובאה כל ראיה לתמוך בטענות אלו: רוכשי הדירה לא הובאו כעדים לעניין זה, במיוחד שלאור טענה זו תובעים התובעים סכומי כסף נכבדים מאת הנתבעים, וכן לא הוצגו בפני בית המשפט כל מסמכי המכירה של הדירה שבאלקנה, לרבות חליפת המכתבים בין עורכי הדין של הצדדים וטיוטות חוזה המכר שהוחלפו בין עורכי הדין, מהם ניתן ללמוד על העובדות להן טוענים התובעים.

באותה עת בקשה הנתבעת 1 למכור את הבית. לדבריה, מאחר ובעת שבקשה למכור את הבית עבדה במשרה מלאה בעיריית רעננה והייתה מטופלת ב-3 ילדים קטנים, בקשה מאביה, הנתבע 2, לטפל במכירת הבית. דברים אלו סבירים, אך יש לקבלם בהסתייגות מסוימת לאור הערת האזהרה שהייתה רשומה על זכויות הנתבעת 1 לטובת הנתבע 2 להימנע מלעשות עסקה בבית. בכל אופן עניין זה לא הובהר דיו במסגרת החקירה הנגדית של הנתבעת 1.

לשם מציאת קונה לבית פנה הנתבע 2 למתווך מיקי תגר מרעננה, שהעיד כעד תביעה מס' 2 (להלן-"המתווך"). באותה עת הבית הושכר לשוכרים, ותקופת השכירות הייתה אמורה להסתיים ביום 15.8.05. בחודשים מרץ-אפריל פנו התובעים אל המתווך, על מנת שימצא עבורם בית צמוד קרקע לרכישה. המתווך הציע להם את הבית. בתחילת חודש אפריל לערך נפגשו התובעים עם הנתבע 2, ולאחר מכן היה נתק ביניהם במשך כחודש וחצי. במחצית חודש מאי 2005 חודש הקשר בין בעלי הדין באמצעות המתווך. המתווך היה בקשרים עסקיים עם עו"ד אילן שלומוביץ, והיפנה אליו את העסקה, על מנת שיטפל בה. מאחר ועו"ד אילן שויד, אחיה של התובעת 1 וגיסו של התובע 2, ייצג את התובעים, נטל עו"ד שלומוביץ על עצמו לייצג את הנתבעים בעסקה, בהסכמתם שבדיעבד, תוך שיתוף פעולה עם עו"ד שלומוביץ.

פגישה ראשונה בה השתתפו בעלי הדין ועורכי הדין מטעמם התקיימה ביום 1.6.05, ובעקבותיה בוטלה הערת האזהרה שהייתה רשומה לטובת הנתבע 2 ולטובת גב' נאיסני מלמד אסתר, וכן תוקנו פרטי הזיהוי של הנתבע 1, באופן שנמחק מספר הדרכון הפרסי שלה, ובמקומו נרשם מספר תעודת הזהות הישראלית שלה.

הפגישה השנייה בין הצדדים ובאי כוחם נקבעה ליום 8.6.05 לשעות אחה"צ. עו"ד שויד פנה לעו"ד שלומוביץ ובקש לדחות את הפגישה ליום 9.6.05 שעה 08:30. שני עוה"ד סיכמו על דחיית מועד הישיבה, ועו"ד שלומוביץ הודיע לנתבע 2 על דחיית מועד הישיבה. לאחר זמן קצר ביותר נזכר הנתבע 2 כי למחרת היום, במועד בו נקבע הישיבה בין הצדדים, אמור להתקיים אזכרה לאביו המנוח. על כן פנה למתווך ובקש ממנו להודיע לעו"ד שלומוביץ שלא יכול להגיע לישיבה, וכי יש לדחותה לשעות אחה"צ. המתווך לא מילא אחר בקשתו של הנתבע 2 מיד לאחר מכן, אלא הודיע זאת לצדדים רק ביום 9.6.05, בשעה שכולם התייצבו לפגישה במשרדו של עו"ד שלומוביץ. התובעים, עו"ד שויד ועו"ד שלומוביץ דרשו מהנתבעים להתייצב מיד במשרדו של עו"ד שלומוביץ, ולא היו מוכנים להתחשב במצבם של הנתבעים כי הם נמצאים באזכרה של אביו של הנתבע 2, ולא היו מוכנים לקבל את דברי הנתבעים שהם מוכנים להגיע לישיבה בשעות אחה"צ. לאור זאת הודיעו התובעים כי הם מבטלים את כל שהוסכם עם הנתבעים וכי הם יגישו תביעה כנגד הנתבעים.

תביעת התובעים והגנת הנתבעים:

ביום 26.5.05 הגישו התובעים את תביעתם כנגד הנתבעים על הסך 227,000 ₪. בכתב התביעה טענו התובעים כי טיוטת החוזה שלטענתם הייתה הנוסח הסופי של החוזה, תקפה. בטיוטה זו היה סעיף פיצוי מוסכם בסך 50,000 דולר, וכי הם זכאים לקבל מאת הנתבעים את סכום הפיצוי המוסכם. הגשת התביעה בעילה זו תמוהה ביותר לאור הוראות סעיף 8 לחוק המקרקעין הקובעת כי:

"התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב".