אורלוב ואח' נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום

החלטה

ביום 13.12.09 ניתן צו כינוס לבקשת החייב ובגדרו, חויב החייב בתשלום חודשי בסך של- 1,000 ₪.

בבקשה זו, עותר החייב להפחתת התשלום החודשי עד לסך של 300 ₪. על פי הנטען בבקשה, ידו של החייב אינה משגת תשלום הסכום שהושת בצו התשלומים וכי הוצאותיו לחודשים 5-7/2010 גבוהות משמעותית מהכנסותיו וכלשונו "יש גירעון ניכר".

עוד טען החייב כי הינו רווק וכי עול צו התשלומים וחובותיו, מונעים ממנו האפשרות לקיים חיי משפחה .

לבקשה צורפו דו"חותיו החודשיים (5-7/20110) של החייב, תלושי שכר וקבלות על הוצאות שונות.

מעיון בדוחות, התחוורו הנתונים הבאים :

בחודש מאי 2010 השתכר החייב סך של 5,548 ₪ והוצאותיו הסתכמו בסך של 5,730 ₪. בחודש יוני 2010 השתכר החייב סך של 4,137 ₪ והוצאותיו נאמדו בסכום של 4,350 ₪ .

עוד הוברר כי במהלך חודש אוקטובר 2010 , נדקר החייב בבית החזה (שמאל) ועל פי מכתב השחרור הומלץ מעקב רפואי, המשך טיפול וחופשת מחלה.

בתגובתו מיום 1.11.10 התנגד המנהל המיוחד לבקשת החייב להפחתה, הואיל ולשיטתו "לא נמצאה סיבה מיוחדת להפחתת התשלום החודשי עד לדקירת החייב". עוד הוסיף המנהל המיוחד וציין, כי ככל שתתבררנה נסיבות חדשות (היעדרות מעבודה) המצדיקות הפחתה, יידרש לבקשה, בשנית.

בתגובתו הנוספת של המנהל המיוחד מיום 12.1.111 עולה כי החייב חזר לעבודתו ובחודש 10/10 השתכר סך של -9,166 ₪ נטו ואילו בחודש 11/10 השתכר סך של- 2,981 ₪. עוד צוין, כי החייב רווק ויכול לקיים התחייבויותיו הנובעות מצו הכינוס. מכל מקום הסכים המנהל המיוחד להפחית את התשלום החודשי לסך של- 750 ₪.

לאחר עיון בבקשה ובתגובות, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

בדו"ח החודשי לחודש מאי 2010 נקב החייב בהוצאה כוללת של 1,600 ₪ תחת הכותרת "הוצאות אחרות". על פי הפירוט שבשולי הדף, הוצאה זו מורכבת משני רכיבים. הראשון עניינו ביקור וייעוץ אצל נוירולוג בעלות של 100 ₪ ואילו השני, עניינו התקנת דלת פלדלת בסך של 1,500 ₪. כן מפורטות בדוח הוצאות נוספות. רכישת בגדים בסך של 350 ₪ וכלכלה בסכום של- 1,800 ₪.

ההוצאה בגין התקנת דלת פלדלת מעלה טעם לפגם, אם משום שחשבונית המס לא הוצאה על שמו של החייב ואם משום, שהמדובר בכתובת שאינה כתובתו של החייב. לא מצאתי ממש, בהסברו של החייב כי הואיל וסבתו שילמה עבור התקנת הדלת, נרשמה החשבונית על שמה. גם לפי שיטה זו, לא אמור החייב לכלול זאת כהוצאה, שכן זו מומנה על ידי סבתו.

באשר לרכישת הבגדים וכלכלת החייב, לא צורפו קבלות ויתכן והמדובר בהוצאות מיותרות או חורגות מהמצוי.

בדו"ח יוני - כלכלת החייב הסתכמה בסך של 1,500 ₪. גם כאן לא טרח החייב לצרף אסמכתאות. עוד אוסיף, כי מהעתקי החשבוניות שצורפו (מים וארנונה), יוצא כי המדובר בחיובים לחודשים קודמים, כך שגם בהם, אין רבותא.

עד כאן לגבי הוצאות החייב.

באשר לפציעתו הנטענת של החייב, מהמסמכים שצורפו עולה כי החייב אושפז ב- 9.10.10 ושוחרר ביום 12.10.10. במכתב השחרור צוין כי החייב זקוק למנוחה בת 10 ימים. מהודעת המנהל המיוחד עולה כי משכורתו של החייב גדלה משמעותית בחודש 10/10 ולא ברור סיבת ירידת השכר בחודש 11/10.

בנסיבות אלה, לא מצאתי להורות על הפחתת התשלום החודשי. ככל שיש בידי החייב להציג אסמכתא שתקשור בין הירידה בשכרו לבין אירוע הדקירה, אשקול בקשתו בשנית.

בשולי הדברים, מצאתי לנכון להתייחס לאמור בתגובתו של המנהל המיוחד מיום 1.11.10.

בפתח הדברים מותח עו"ד עמיאור ביקורת על קצב שמיעת התיקים בבית משפט והוסיף, כי על פי ניסיונו, בית משפט זה נוהג לשמוע תיק באיחור של כשעה ועל כן, לא התייצב לדיון במועד.