אורין נ' א.ב.רימונים בע"מ (לשעבר א.ב.סיסו בע"מ)

פסק דין

בחודש מאי 2001 רכשה התובעת מן הנתבעת דירה בבית משותף.

בחוזה הרכישה התחייבה הנתבעת, כתנאי עיקרי שהפרתו תיחשב יסודית, שהדירה תירשם על שם התובעת בלשכת רישום המקרקעין, לא יאוחר משלושים וששה חודשים ממועד מסירת החזקה בדירה לרשות התובעת.

בשלהי חודש מאי 2001 נמסרה הדירה לרשות התובעת.

בהתאם לחוזה הרכישה שילמה התובעת לעורך דינה של הנתבעת סכום שערכו 1.5% מערך הדירה בגין הרישום העתידי בלשכת רישום המקרקעין.

חלפו עברו כשמונה שנים והדירה לא נרשמה על שם התובעת.

בכתב התביעה טענה התובעת כי אינה גרה בדירה והיא משכירה אותה.

אין באפשרות התובעת לרכוש דירה חלופית. התובעת, על פי הטענה, חששה למכור את דירתה בשל העובדה שלא נרשמה על שמה בלשכת רישום המקרקעין.

לאור האמור סבורה היתה התובעת, בעת הגשת התביעה, כי על הנתבעת לפצותה בסכום

של 30,100 ₪ הוא סכום התביעה המרבי האפשרי בהליך הנוכחי, אותה עת.

בכתב הגנתה טענה הנתבעת, כי ראוי שהדיון ייערך בהליך רגיל בבית משפט השלום.

עוד טענה, כי המועצה המקומית והועדה המקומית לתכנון ובניה היו אמורות לבצע תוכנית איחוד וחלוקה מחדש. לפיכך התעכב רישום המבנה כולו כבית משותף. כפועל יוצא עוכב רישום הדירה על שם התובעת בלשכת רישום המקרקעין.

נטען, כי המועצה והועדה החלו לבצע את התוכנית אך ההליך נמשך תקופה ארוכה. לאחר שהסתיימו הליכי האיחוד והחלוקה החל עורך הדין המטפל בענייני הנתבעת לטפל ברישום המבנה כבית משותף.

סבורה הנתבעת, כי לא נגרם לתובעת כל נזק וסכום הפיצוי לו עתרה הוא מוגזם ומופרך.

בדיונים שהתקיימו בתיק זה, שלושה במספר, התייצבו התובעת ונציג הנתבעת.

בדיון האחרון לא התייצב נציג הנתבעת בשעה היעודה, אך התייצב באיחור וקיבל את פרוטוקול הדיון לאחר צאת התובעת.

התובעת העידה, כי אם היתה מודעת לזמן הרב שאורך הליך הרישום, אינה משוכנעת כלל ועיקר כי היתה רוכשת את הדירה.

נציג הנתבעת הסביר, שנוכח מצבם התכנוני של המקרקעין, סבר בעת החתימה כי ניתן יהיה להשלים את הליך הרישום בזמן שנקצב בחוזה ואף לפני כן. בהמשך הוברר, כי יש לבצע איחוד וחלוקה מחדש ונושא זה היה תלוי ברשויות אחרות.

משכך התעכב באופן חריג הליך הרישום שאמור היה להסתיים זמן רב קודם לכן.

לאור דברי הצדדים נדחה הדיון על מנת לבחון את סיום הליך הרישום.