אוריון נ' גולדפינגר

החלטה

לפניי בקשה לסעד זמני של עיכוב פינוי מדירת מגורים, עד להכרעה בבקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל בסוגיית דיור חלוף.

1.אציין את העובדות הצריכות לעניין בקיצור נמרץ, וזאת נוכח התוצאה המתחייבת כאן. אחיו של המבקש לווה מן המשיב בשנת 2005 סכום של מיליון ורבע דולר, שהשבתה הובטחה במשכנתה שנרשמה על בית השייך למבקש, והממוקם בשכונת נווה צדק בתל אביב ("הבית"). ההלוואה לא סולקה, ולו מקצתה. החל משנת 2008 מתנהלים בין בעלי הדין הליכים שונים הקשורים בניסיון של המשיב להביא למימוש המשכנתה מזה ובניסיון של המבקש למנוע את מימושה של המשכנתה. כחלק מניסיונו של המבקש, ולאחר שרשם ההוצל"פ אישר את פינויו של הבית, הגיש המבקש ביום 20.12.12 בקשה לביטול הפינוי בנימוק כי לא הועמד לו דיור חלוף. בקשה זו נדחתה בהחלטה מאותו יום, שבה קבע כב' רשם ההוצל"פ כי תיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל אינו חל על המשכנתה. המבקש שב ועתר ביום 9.1.13 לביטול הליכי הפינוי, בטוענו כי על רשם ההוצל"פ לדון במעמד הצדדים ולקבוע האם הוסברה למבקש זכותו לדיור חלוף ומשמעות ויתורו עליו, כאשר לטענת המבקש – התשובה לשאלה זו היא בשלילה. אף בקשה זו נדחתה. כב' רשם ההוצל"פ (הרשם דניאל הורוביץ) קבע כי המבקש אישר בשטר המשכנתה את ויתורו על דיור חלוף, העלה את טענתו להיעדר הסבר – באיחור, ואף לא ציינה בבקשה קודמת שהגיש בחודש יולי 2012, ואין מקום להעלאת טענות בשיטת "הניסוי והטעיה". הבקשה נדחתה אפוא. הפינוי, כך ניתן להבין, נקבע ליום 14.1.13.

2.ערב הפינוי, ביום 13.1.13, הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצל"פ, שתמציתה היא בפגיעה נטענת בזכותו הקניינית של המבקש כאמור בסעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל ובזכותו לדיור חלוף. בגדרי הבקשה עתר לסעד זמני, ראשית – במעמד צד אחד ולאחר מכן במעמד הצדדים, שיורה על עיכוב הפינוי עד להכרעה בבקשה.

3.בהחלטתי מיום הבקשה קיבלתי את הבקשה לצו ארעי. ציינתי כי אני ער לכך שבית המשפט מושם במצב שבו הוא נדרש להחליט בלא שתהא לפניו עמדת המשיב ולא בהכרח את מלוא המסמכים, וכי אף לגוף הדברים מדובר בבקשה שאינה פשוטה. עם זאת קבעתי כי בשים לב לכך שבפינוי מדירת מגורים עסקינן, הרי שיש מקום למתן הצו, ובלבד שיותנה בערבון להבטחת ההוצאות הצפויות של המשיב, הכרוכות בביטול הפינוי. על כן נדרש המבקש להפקיד פקדון כספי בסך 10,000 ₪ וערבות צד שלישי שאינו תאגיד בסך 20,000 ₪ כתנאי להבטחת הצו – וכך עשה. על יסוד אלה הוריתי למשיב להגיב לבקשה לסעד זמני.

4.המשיב, בתגובה המקיפה שהגיש באמצעות באי כוחו, העלה מגוון נרחב של טענות, ואותן תמך בשלל מסמכים, אף שאלה צורפו ללא תצהיר, כפי הנראה – מחמת היעדרות המשיב מישראל. המשיב טען, אם נתמצת, כי ההליך הנוכחי הוא הנדבך האחרון (אף שהמבקש לא ציין זאת בבקשתו) בסדרה ארוכה של הליכים משפטיים שבהם נאבק המבקש במימוש המשכנתה, בלא הצלחה. על רקע האמור טען המשיב כי המבקש לוקה בחוסר נקיון כפיים ואי גילוי מלא. כן טען כי הבקשה לוקה בשיהוי כבד, השתק ומניעות, בפרט משלא העלה המבקש את טענתו הנוכחית באחת מן ההזדמנויות הרבות שניתנו לו בעבר. לגופם של דברים טען המשיב כי אין המבקש יכול לגבור על האמור בשטר המשכנתה, כי ויתר על זכותו לדיור חלוף, וכי היאחזותו בתיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל, המאוחר למועד חתימת השטר, אינה יכולה לסייע לו. בסוגיית מאזן הנוחות טוען המשיב לזכותו למימוש יעיל ומהיר של המשכנתה (לאחר העיכובים הרבים עד הנה).

5.בדיון במעמד הצדדים נחקר המבקש על תצהירו, ולאחר מכן ביקשו הצדדים להשלים את טיעוניהם בכתב. משכך עשו עתה, הגיע שעת הכרעה.

6.דין הבקשה להתקבל, בכפוף להפקדת ערובות נוספות להבטחת הצו. אף כאן, אנמק בקיצור נמרץ.

7.השיקול המכריע במקרים מן הסוג דנן, כפי שאף שב ומנחה בית המשפט המחוזי הנכבד בתל אביב-יפו, הוא מאזן הנוחות, הנוטה לטובת המבקש את העיכוב מדירת המגורים. פינוי מדירת מגורים נתפס מעשית כבלתי הפיך, ובנסיבות אלה – נוטים בתי המשפט להיעתר לבקשות עיכוב, אפילו כאשר סיכויי ההליך אינם נתפסים כגבוהים במיוחד (ראו: רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט נ' אמר, פ"ד נו(1) 529 (2001)).

8.בענייננו, התברר בחקירת המבקש, הרי שהיות הבית דירת "מגוריו" היא גבולית למדי. ניתן להבין כי מלכתחילה נועד הנכס להשקעה, ובפועל החל המבקש לגור בנכס רק לפני כחצי שנה לערך – נתון שהוא לא ראה לציינו בבקשה לסעד במעמד צד אחד. חרף האמור, הרי שככל שיוכיח המבקש את זכותו לדיור חלוף, ובינתיים לא עוכב ביצועו של הפינוי, הרי שמדובר יהיה במהלך שהוא במידה רבה בלתי הפיך.

9.על כך יש להוסיף שנקודת הזמן הנוכחית היא הפחות קריטית מבין צמתי ההכרעה המרכזיים בתיק זה – בעת הדיון בבקשה לסעד במעמד צד אחד מזה, ובעת הכרעה בהליך העיקרי מזה, שחשיבותו המכרעת ברורה. בעת הבקשה במעמד צד אחד עמד על הפרק פינוי קונקרטי, במועד קונקרטי, ואשר המשיב נערך אליו והוציא הוצאות ניכרות לקראתו, כך לטענתו. עיכוב הפינוי, שעלה בידי המבקש להשיגו בדרך של צו במעמד צד אחד, משמעותו ירידת כספי ההיערכות לטמיון. לעומת זאת, בשלב הנוכחי אין פינוי קונקרטי העומד על הפרק, אלא אך רצונו המובן של המשיב להביא לסיום הסאגה המשפטית בהקדם. בשים לב לכך שבבקשת רשות ערעור עסקינן, שמטיבה בירורה מושלם תדיר בתוך פרק זמן קצר יחסית, הרי שאין עוד בהילות בביצוע הפינוי. על כך יש להוסיף שלא באה מפי המשיב טענה סדורה שלפיה סכום החוב עולה על שווי הנכס, אף שיש לציין כי אף טענה נוגדת מפי המבקש לא באה.

10.סיכומו של פרק מאזן הנוחות הוא כי הוא מכריע במקרה דנן, וכי אין מניעה להמתין עוד קמעה עד להכרעה בהליך העיקרי – ובלבד שהמבקש יפקיד בטחונות נוספים מתאימים, על מנת שלא יימצא בסופו של יום כמי שזכה שלא כדין להמשיך ולשבת בנכס היוקרתי, חינם אין כסף, תוך שהוא מעכב את מכירת הנכס באופן בלתי ראוי; וכן על מנת להמעיט מנזקי המשיב ככל שיתברר שאין בשווי הבטוחה כדי לכסות את החוב התופח.

11.אשר לסיכויי הערעור, כמו גם יתר השיקולים הנוספים הכרוכים במתן הצו הזמני: הצדדים (ובפרט – המשיב) הרחיבו עד מאד, ובחנתי את טענותיהם בעיון רב. ברם בנסיבות שתוארו, סיכויי הבקשה למתן רשות ערעור וסיכויי הערעור, כמו גם השיקולים הנוספים, הופכים משניים. בעניין זה אסתפק אפוא בלציין שמחד גיסא – יש בפי המבקש טענות הראויות בירור ביחס לתחולת ההגנה של דיור חלוף כאמור בסעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, ולהשלכות תיקון 29 לחוק; ומאידך גיסא יש בפי המשיב טענות כבדות משקל ביחס להתנהלותו של המבקש עד הנה, כמו גם באשר לצדקת טענותיו לגופן. יושם נא לב כי בהיעדר תצהיר מטעם המשיב, בנסיבות, יש בכך כדי להעים מעוצמת תגובתו של המשיב והצרופות הרבות שצורפו לה שלא באמצעותו.

12.נוכח כל האמור לעיל – הבקשה לסעד זמני מתקבלת. הפינוי יעוכב עד להכרעה בבקשת רשות הערעור. נוכח האמור בסעיף 10 לעיל הרי שהצו יותנה בהפקדת פקדון כספי או ערבות בנקאית נוספת על שהופקד עד הנה, שישמשו כערבון להבטחת המשיב בגין כל נזק שייגרם לו כתוצאה ממתן הצו אם זה יפקע, בסכום של כ-25,000 ₪. ההפקדה תבוצע עד יום 17.2.13, תוך עדכון ב"כ המשיב עם ביצוע ההפקדה. לא בוצעה ההפקדה – יפקע הצו מאליו. בנסיבות העניין, ואף נוכח התנהלותו הדיונית של המבקש, שלא היתה חפה מקשיים, אין צו להוצאות בהליך שלפניי.

ניתנה היום, ל' שבט תשע"ג, 10 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: