אוריאל שי נ' אגף המכס ואח'

פסק דין

בפני תביעה לפס"ד הצהרתי.

בכתב התביעה טוענות התובעות בין היתר כדלקמן:

כי התובעת 1 הינה חברה הרשומה בגרמניה והעוסקת בייצור כלי עבודה חשמליים (להלן – "הטובין").

כי התובעת 2 הינה הסוכנת בישראל של התובעת 1.

כי הנתבעת 1 מונעת את שחרור הטובין מפיקוח המכס, עקב חובות הנתבעת 2 לרשות המסים.

כי הנתבעת 2 היתה הסוכנת של התובעת 1 בישראל עד לחודש נובמבר 2007.

כי הנתבעות 3-4 הן בעלות מחסני ערובה ומאחסנות את הטובין שבבעלות התובעת 1.

כי התובעת 1 הינה הבעלים של הטובין.

כי הנתבעת 2 נרשמה במחסני הרישוי כיבואן בעל מעמד פורמאלי בלבד ואין הרישום הנ"ל משקף את הבעלות בטובין מבחינה קניינית.

כי רק לאחר רכישה בפועל והוצאת חשבון מכר כנגד תשלום תמורה היתה הבעלות בטובין עוברת לנתבעת 2 אשר היתה משחררת את הטובין מפיקוח המכס, ברשימון שח"מ (שחרור מהמחסן).

כי אין בידי הנתבעת 1 סמכות לעכב את שחרור הטובין בשל חוב של הנתבעת 2.

לפיכך התבקש בית המשפט להצהיר כי הטובין המפורטים בנספח א' הנם בבעלות התובעת 1, ולהורות לנתבעת 1 להתיר לתובעות לשחרר את הטובין.

הנתבעת 1 הגישה כתב הגנה ובו טענה בין היתר כדלקמן:

כי הטובין יובאו ע"י הנתבעת 2 והועברו על ידה לאחסנה.

כי במהלך שנת 2007 שחררה הנתבעת 2 מספר פעמים חלק מהטובין שיובאו על ידה מפיקוח המכס.

כי לצורך שחרור חלקים מהסחורה מהמחסנים הרשויים ומהפיקוח של המכס נדרש יבואן להגיש רשימון שחרור ממחסן ולשם את המסים הדרושים.

הנתבעת 2 הצהירה כי היא היבואנית של הטובין.

כי מתוך הטובין נותרו במחסנים טובין בערך של 93,937.10 יורו שעוכבו ע"י הנתבעת 1 בשל חובות הנתבעת 2.

כי במקביל נתקבל צו עיקול מהנתבע 5 שהוצא ע"י בימ"ש השלום בתל אביב.