אורי ציפורה ואח' נ' ג'רוס ואח'

פסק דין

מבוא

ראובן רכש לטענתו נכס מיורשת בטרם נרשם צו הירושה, ראובן הגיש ללשכת המקרקעין בשנת 1964 בקשה לרישום צו הירושה ועיסקת המכר, ללא שטרי מכר חתומים וללא אישורים על תשלומי המס שכנראה טרם שולמו על ידי הצדדים ומבלי שהתבקש רישום הערת אזהרה. בחלוף 36 שנה בשנת 2000 נרשם צו ירושה אחר לזכות יורש אחר אשר מכר את המקרקעין לצד ג' אשר נרשם כבעלים של המקרקעין בשנת 2001. האם יכול ראובן לדרוש בתביעה נזיקית שהגיש בשנת 2012 נגד לשכת רישום המקרקעין, פיצוי על אובדן הזכויות במקרקעין שלא נרשמו על שמו, 44 שנה לפני כן או במילים אחרות, האם יכול ראובן להאשים את לשכת רישום המקרקעין ברשלנות שהביאה לאותה "תאונה משפטית".

ביום 7.10.2008 הגישו התובעות, תביעה נגד נתבע 1 (להלן-הנתבע), שירש הזכויות בקשר לחלקות 3 ו-5 בגוש 10259 (שלאחר הליכי פרצלציה קבלו מספרים אחרים, להלן-החלקות) ומכרן לצד ג' ונגד נתבעת 2- לשכת רישום המקרקעין בחיפה (להלן-לשכת רישום המקרקעין), בדרישה למחוק את רישום זכויותיו של הנתבע ולרשום את התובעות כבעלי החלקות. לאחר הליכים מקדמיים, במהלכם נמחקה התביעה פעמיים מחוסר מעש, תיקנו התובעות את תביעתן בשנת 2012 והפכוה לתביעה כספית בעילה נזיקית ובה דרשו לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם להן סכום של 3,800,000 ש"ח, שהוא סכום שווי הזכויות ביחד עם פיצוי בגין עוגמת נפש.

הנתבע טען כי מעולם לא ירש את החלקות וגם לא מכר אותן לצד ג' וכי הרישומים וההעברות בלשכת המקרקעין נעשו בלי ידיעתו. לשכת רישום המקרקעין טענה כי אמנם בשנת 1964 נפתח תיק עקב בקשה לרישום ירושה ומכר מקרקעין, התיק לא כלל כבר ממועד פתיחתו מסמכים מהותיים ולכן לא הועבר לרישום. משהוצג צו ירושה אחר בשנת 2000, שנחזה ככשר הושלמה העיסקה האחרת ללא רשלנות מצידה.

התובעות ביססו את גובה הנזק על חוות דעת שמאי, דותן דרעי שהוגשה בהסכמה (ללא חקירה נגדית), מטעם התובעות העיד זכי דר בעלה של התובעת 2, כעד יחידי. מטעם הנתבעים העידו הנתבע ומוחמד פאעור, עוזר בכיר לרשם המקרקעין, לאחר מכן סיכמו הצדדים טיעוניהם בע"פ.

רקע עובדתי

-שתי חלקות המקרקעין (3 ו-5 בגוש 10259) נרשמו בתאריכים שונים בשנים 1941-1944 על שמו של נעים כליל ג'רוס ז"ל (נספח א1 לת/2 ונספח א2 לת/2) שנפטר ביום 21.5.1953. וביום 11.2.1963 הוצא צו ירושה כשלבתו סלוא (להלן-סלוא), ניתנו 3/28 חלקים (נספח ב' לת/2).

-התובעות רכשו לטענתן בחודש אוקטובר 1963 מאת סלוא את חלקה של סלוא בחלקות, (הסכם רכישה לא הוצג במסגרת הראיות).

-ביום 29.1.1964 הוגשה בקשה ללשכת המקרקעין בשם סלוא, חתומה ע"י התובעות ובה ביקשה סלוא כיורשת "לרשום את הירושה ולמכור לטובת אורי צפורה ורינה דרויש".

(צילום התיק שנפתח בלשכת המקרקעין צורף כנספח ו' לת/2, התיק המקורי הוגש בהסכמה בפתח הדיון מיום 9.3.2014).

מעיון בכריכת התיק ניתן לראות כי "מהות הפעולה-ירושה מכר", בעמוד הכריכה הפנימית נרשם כי נרשמה הערת פתיחה והוגשו המסמכים הבאים שסומנו במספרים: נסח מרשום המקרקעין (מספר 1,2), בקשה לרישום (מספר 3), יפוי כח (מספר 6), הצהרה לצורכי הערכה (מספר 9) ושטר עיסקה מוכן לחתימה ב-5 עותקים (מספר 8). בהערות נרשם "להמציא טופס מש"ח/2 בין המוריש לבין היורש", בהוראות נרשם "להערכה".

-ביום 1.10.1964, נשלחה לסלוא הודעת שומה למס שבח, דרישת תשלום של 2,595.33 ל"י תוך 14 יום (ההודעה תויקה בתיק נספח ו לת/2), אין ראיה כי שולם המס.

-ביום 9.10.1977 בעקבות הליך פיצול, חלקה 3 הפכה לחלקה 39 וחלקה 5 לחלקה 45 (נסחים צורפו כנספחים ח1, ח2 לת/2).

-ביום 10.7.2000 אישר הכומר רומאנוס, את זיהוי המנוח ואת צו הירושה לזכות הנתבע, (נספח ט לת/2, נספח ח לנ/2 ונספח ד לנ/2), בקשת הנתבע לרישום צו הירושה אושרה באותו יום ע"י עו"ד וולף (ת/4) ולפי התרשומת על כריכת התיק נפגש נציג לשכת המקרקעין ביום 14.7.2000 עם מזכיר בית הדין הכנסייתי לוודא אמינות צו הירושה (נספח ה' לנ/2).

-ביום 17.7.2000 נרשמה בהסכמת הנתבע בקשה לרישום הערת אזהרה, לטובת מוריאל (ת/5) ונחתם יפוי כח ע"י הנתבע לרישום זכויות בחלקות 37,39,45 על שם קונים שונים (ת/6). ביום 10.6.2001 אושרה לרישום לפי שטר מכר מכירת חלקה 45 מהנתבע למוריאל (ת/3).

המצהיר דר טען בתצהירו כי קבל את החזקה המלאה בחלקות ביחד עם התובע (אין הסבר בתצהיר מי מכונה תובע), אך משלא נחקר על כך בחקירה נגדית, אני רואה בעובדה זו כמוסכמת.

השאלות שבמחלוקת

התביעה היא בעילת רשלנות נגד לשכת המקרקעין ועילת רישום זכויות במרמה נגד הנתבע. הצדדים אינה חלוקים באשר לגובה הנזק, לא הועלתה גם טענה באשר להעדר חובת זהירות מצד לשכת רישום המקרקעין, כך שהשאלה היחידה לגבי אחריות לשכת המקרקעין, היא האם התרשלה בכך שלא רשמה הזכויות על שם התובעות, למצער רישום צו הירושה על שם סלוא ולא הודיעה להן על רישום העיסקה הנוגדת. בשל העלאת טענות חדשות בנושא הרשלנות מצד התובעות בשלב הסיכומים התנגד ב"כ לשכת המקרקעין להרחבת חזית ויש לבחון האם מדובר בטענות חדשות או טענות שלא ניתן להעלותן באותו שלב. אבהיר כבר עתה כי כתב התביעה מנוסח בצורה כללית, אמנם אין מקום להפנות לסעיפי חוק או תקנות, אך אם לדעת התובעת לשכת המקרקעין, התרשלה בשל אי ביצוע פעולה מסוימת, חובה היה לציין עובדה זו כחלק מכתב הטענות.

לנתבע מיוחסת חבות משום שרישום החלקות על שמו נעשה במרמה, לאור גרסתו כי לא ידע כלל על הרישום, השאלה היא האם הוכחה המרמה וגם בענין זה אציין כי כתב התביעה המתוקן לוקה בתמציתיות יתר, (חלקו של הנתבע מוזכר בשני סעיפים קצרים, ס' 24 ו-25, ראו לענין רמת הפירוט הנדרשת בספרו של אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, עמוד 64).