אורי נ' גרין

החלטה

לפני התנגדות לביצוע שטר מאת החייב 2 בתיק ההוצאה לפועל, מר דוד גרין.

תיק ההוצאה לפועל נפתח כנגדו בהסתמך על חתימתו כערב לשטר.

ההתנגדות הוגשה מבלי שצורפה אליה בקשת הארכת מועד להגשתה, באשר לטעמו של המבקש היא

הוגשה במועד.

בעניין זה קיימת מחלוקת, באשר המשיב טוען ואף הגיש בקשה בעניין לתיק בית המשפט כי ההתנגדות הוגשה באיחור היות ומסירת האזהרה בתיק ההוצלפ בוצעה בדרך של הדבקה כבר ביום 17.6.10, בעוד שההתנגדות עצמה הוגשה רק ביום 2.8.10.

לאחר הגשת ההתנגדות עצמה עיכבה ראש הוצלפ את הליכי ההוצלפ והעבירה את הדיון בהתנגדות לבית המשפט וזאת בהחלטה מיום 2.8.10. יחד עם זאת, לטענת ב"כ המשיב, מדובר בכל זאת באיחור בהגשת ההתנגדות ולתמיכה בטענתו הציג את תצהיר אישור המסירה מאת השליח אשר ביצע את המסירה בהדבקה במועד הנל. לטענת המבקש, אותם מסמכים שהודבקו בכתובת הנדונה, שהינה אכן כתובתו, לא נמצאו אלא לאחר זמן על ידי רעייתו, ומכאן שאין עיכוב במסירה.

לגוף ההתנגדות נטען כי חתימתו של המבקש על גבי השטר זוייפה ואף הכתובת המופיעה בשטר וכתובתו אינה נכונה.

לעניין המחלוקת בנוגע למועד הגשת ההתנגדות:

ראשית אני סבורה כי משקיימת החלטה בהוצלפ על ידי ראש ההוצלפ, ממנה עולה כי ההתנגדות הוגשה במועד, ולפיכך עוכבו ההליכים על פי חוק ההוצאה לפועל, הרי שבאם המשיב חולק על קביעה זו, הדרך לחלוק עליה הינה בפניה מתאימה לראש הוצאה לפועל או בערעור על החלטתו זו, ולא בפתיחת העניין מחדש במסגרת תיק ההתנגדות בבית משפט.

שנית, אף לגוף העניין, אני סבורה כי אין לחסום את דרכו של המבקש אך בשל עניין זה של מועד הגשת ההתנגדות. השליח אשר ביצע את המסירה הנטענת בהדבקה ביום 16.7.10 לא התייצב לדיון היום על מנת להיחקר על תצהירו, אף בקשת המשיב בעניין לתיק בית המשפט לא גובתה בתצהיר.

בנסיבות אלה, הרי שניתן לומר שלכל הפחות קיים ספק לפיו הגשת ההתנגדות אכן נעשתה במועד הקבוע בחוק. אני סבורה כי על ספק כאמור, לפעול לטובת המבקש החייב, על מנת שלא לחסום את דרכו מפני קבלת יומו בבית המשפט לבירור טענות הגנתו לגופן.

מדובר בזכות אשר הותרה בפסיקה כזכות יסוד של גישה לארכעות, ובמקרה ספק אני סבורה כי היא צריכה לפעול לטובת המבקש אשר מעוניין לקבל את יומו בבית המשפט.

לפיכך אני קובעת כי אין איחור בהגשת ההתנגדות וכי לא היה צורך בהגשת בקשה להארכת מועד.

לגוף ההתנגדות:

המבקש העלה טענת זיוף. גרסתו בעניין היא כי החייב העיקרי בתיק, הוא עושה השטר, זוהר גרין, הינו אחיינו אך אין לו קשר עמו ואף לא עם אביו של אותו חייב שהינו אחיו של המבקש. בשלב זה בית המשפט בוחן קיומה של טענת הגנה אפשרית. טענת זיוף הינה טענת הגנה רלוונטית בהתייחס לעילה השטרית. בשלב ההתנגדות המבקש אינו מחוייב בהצגת ראיותיו, וממילא לא מחוייב היה להציג בשלב הנוכחי חוות דעת גרפולוגית לתמיכה בטענת הזיוף. בנסיבות העניין אף אינני סבורה כי מדובר בבעיית פירוט גרסתו של המבקש. אכן, ככלל, קובעת הפסיקה כי טענת זיוף, כמו כל טענה אחרת בשלב ההתנגדות, צריכה להיות מפורטת באופן מספק. ואולם, בנסיבות המקרה כאן, כאשר לא מדובר בזיוף שנוגע למשל לגניבת פנקס שיקים ולהצגת הנסיבות הנוגעות לכך, או לפרשת זיוף רחבת היקף אחרת כלשהי, אלא לגרסה בדבר זיוף נקודתי, חד פעמי, של בן משפחה, עמו אין קשר, כנטען, הרי שיכולתו של המבקש לפרט גרסה בעניין מטבע הדברים הינה מוגבלת.

בנסיבות אלה אינני זוקפת העדר פירוט לחובתו.

אף בעניין זה, יש לתת למבקש את יומו בבית המשפט, כאשר בהמשך ההליך יהא מחוייב כמובן בהוכחת גרסתו בדברים המתבקשות, ובעניין זה מומלץ כי יהיה מצוייד בחוות דעת מקצועית לעניין הטענה בדבר זיוף חתימתו.

בהקשר אחרון זה אציין כי מבחינה בלתי מקצועית של השוואת החתימה על גבי השטר עם חתימת המבקש על תצהירו התומך בהתנגדות – ניתן להתרשם מהעדר הדמיוןו בין החתימות. אמנם, כמובן שיתכן כי מדובר באי דמיון מכוון, אך בית המשפט אינו רשאי בשלב זה להיכנס לשאלות הנוגעות למהימנות הגרסה ולסיכוייה להתקבל בסופו של יום, לרבות בהקשר זה.

מהטעמים הנ"ל ההתנגדות מתקבלת.