אורון ואח' נ' טלר

פסק דין

התביעה

הנתבע מתגורר בדירת התובעים ולטענתם, מזה זמן רב, אינו משלם כלל שכר דירה.

בין הצדדים התנהל הליך משפטי במסגרת תא"ח 5369-05-09 בבית משפט השלום בחיפה, שעניינו פינוי המושכר. מאחר שלטענת התובעים, הליך זה התארך, פנו בתביעה זו בה דורשים הם מן הנתבע לשלם את דמי השכירות עבור המושכר.

מתברר כי אימו המנוחה של הנתבע, הגב' פלה טלר ז"ל, התגוררה בדירת התובעים כדיירת מוגנת בהתאם לפסק דינו של בית משפט השלום במסגרת תיק 17538/84. ביום 13/3/09 הלכה לעולמה הגב' טלר. בנה, הנתבע כאן, מתגורר כיום בדירה כאשר לטענת התובעים, בלא כל היתר ושלא כדין.

מטעמים אלה, הוגשה התביעה בה עתרו התובעים לפינויו של הנתבע מן המושכר ובהמשך, כאמור, תביעה זו שעניינה דמי השכירות.

הנתבע טען בכתב הגנתו כי בין הצדדים מתנהלת תביעה לפינוי המושכר במסגרתה טען כי הוא בעל זכויות של דייר מוגן. משכך, טען הנתבע, עד להכרעה בהליך הפינוי, אין מקום לקבל הכרעה בתיק זה.

ההליך

התיק נקבע לדיון ליום 1/12/09. במועד זה התייצבו בעלי הדין כאשר הנתבע התייצב מבלי שהגיש כתב הגנה וכאשר לטענתו, כל המסמכים הרלוונטיים להליך מצויים בידי עורך דינו המייצגו בהליך הפינוי. בנסיבות אלה, תוך חיובו בהוצאות התובעים, נדחה הדיון.

ביום 14/2/11 התקיים דיון נוסף בתיק. במועד זה פרשו הצדדים טענותיהם. התובעים טענו כי על הנתבע לשלם דמי שכירות בגין מגוריו בדירה וזאת בהתאם לנהוג באזור. עם זאת, הסכימו הצדדים כי עד לקבלת הכרעה בתיק הפינוי, במסגרת זו עתיד להיקבע מעמדו של הנתבע בדירה – האם דייר מוגן אם לאו – ישלם הנתבע לתובעים דמי שכירות בהנחה שהוא בעל מעמד של דייר מוגן. הוסכם כי התובעים יגישו תחשיב אודות שכר הדירה בהתאם לחוק הגנת הדייר ולאחר מכן תינתן החלטה אודות הסכום שישולם על ידי הנתבע, כסכום שאינו שנוי במחלוקת.

ואכן, ביום 25/2/10 הוריתי לנתבע, בהתאם להסכמת הצדדים כאמור, לשלם לתובעים סך של 4,290 ₪, וזאת לכל המאוחר עד ליום 1/4/10.

ביום 13/9/10 ניתן פסק דין בתביעת הפינוי במסגרתו קבע כב' השופט פיש כי על הנתבע לפנות את הדירה.

התובעים הגישו בקשה לחייב את הנתבע בהתאם לאמור, בשכר הדירה המלא והראוי בדירה, סך של 450$ לחודש. עוד מסרו התובעים כי הנתבע לא שילם את ההוצאות בהם חוייב בדיון מיום 1/12/09 ואף לא את סכום דמי השכירות שאינם במחלוקת בהתאם להחלטה מיום 25/2/10.

בהתאם לכך, נקבע התיק לשמיעה ליום 4/10/10, אולם במועד זה, הודיע הנתבע כי ביום המחרת, עומד הוא להגיש ערעור על פסק דינו של כב' השופט פיש. ואכן, ביום 12/10/10 הוגש ערעור על ידי הנתבע.

משכך, הוחלט, בהסכמת הצדדים, כי ישמיעו טיעוניהם ולאחר מתן החלטה בערעור, יינתן פסק הדין בתיק זה.

ביום 8/2/11 ניתנה החלטת כב' השופטת פוקס למחיקת הערעור, זאת אחר שלא הופקד העירבון על ידי הנתבע.

בנסיבות אלה, פסק דינו של בית משפט השלום לפינוי הנתבע מן הדירה, עומד בעינו ומחייב.

דיון והכרעה

אין מחלוקת כי הנתבע התגורר בדירה מבלי לשלם לתובעים דמי שכירות החל מחודש אפריל 2009. על פי פסק דינו של כב' השופט פיש, חוייב הנתבע לפנות את הדירה.

לא הוכח כי הנתבע זכאי היה למעמד של דייר מוגן בדירה. פסק הדין אשר לפיו התגוררה אימו המנוחה של הנתבע בדירה, מלמד, לכאורה, על כך שהנתבע לא יכול היה לרכוש זכויות של דייר מוגן בדרך המקובלת, אלא ניתן היה להעבירה בדמי מפתח בלבד. אין גם מחלוקת כי הדירה לא הועברה בדמי מפתח. הנתבע טען, אמנם, כי התובעים סיכלו העברת הדירה בדמי מפתח אבל עיון במסמכים השונים ובכתבי הטענות מלמד כי ספק אם נעשתה פנייה בנושא עוד בחייה של הגב' פלר ז"ל ואף אם נעשתה פנייה שכזו, הרי שאין ספק כי לא הבשילה לכדי העברת הדירה ולא הוכח כלל ועיקר כי היה זה בשל מעשה מכוון של התובעים.