אורגד נ' בן שלמה ואח'

פסק דין

תביעה לפיצויים בגין הפרת חוזה לשכירת דירה. הנתבעים טוענים כי ביטלו את החוזה כדין, לנוכח הפרה צפויה של התובע שהתייחסה לאמור בסעיפים 17+18 לחוזה.

בין הצדדים נפלה מחלוקת עובדתית בשאלה האם התובע הודיע לנתבעים כי אינו מתכוון לקיים את האמור בסעיפים 17+18 לחוזה, שמהותם שיפוץ ארונות המטבח והחלפת המזגנים. אולם, אף אם אקבל את גרסתם העובדתית של הנתבעים, עדיין תהא התוצאה שלא היו זכאים לבטל את החוזה, ומשכך ביטולו הינו בגדר הפרה מצידם. אנמק.

סעיף 17 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א- 1970 (להלן- חוק התרופות), קובע כי במקרה של הפרה צפויה זכאי הצד השני לתרופות לפי חוק זה אף לפני המועד שנועד לקיום החוזה. מכאן, שבמקרה של הפרה צפויה, ניתן לבטל את החוזה אף טרם המועד לקיומו, אך יש לעשות כן בהתאם לתנאי חוק התרופות בדבר הביטול. משכך, יש לפנות לסימן ב' לחוק התרופות, המתייחס לביטול חוזה עקב הפרתו.

סימן ב' לחוק התרופות מבחין בין הפרה יסודית להפרה שאינה יסודית. הפרה יסודית מוגדרת בסעיף 6 לחוק התרופות כהפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה, או הפרה שהוסכם עליה בחוזה שתיחשב ליסודית. על פי הגדרה זו, התרשמתי שבמקרה זה לא דובר בהפרה יסודית. אנמק.

סעיפים 17+18 לחוזה לא הוגדרו בחוזה כסעיפים שהפרתם הינה הפרה יסודית. זאת בשים לב לכך שהצדדים בחרו להגדיר בסעיף 15.2 לחוזה סעיפים אחרים, לרבות סעיף 19 שבא בסמוך לאחר הסעיפים בהם עסקינן, כסעיפים שהפרתם יסודית.

בנוסף, לא התרשמתי שהחלפת מזגנים ושיפוץ ארונות מטבח הינן בגדר הוראות כה מהותיות שאדם סביר לא היה מתקשר בחוזה שכירות מהסוג בו עסקינן אילו היה יודע כי אלה לא תקויימנה. ודוק, מדובר באדם סביר ולא בצד לחוזה הספציפי, ולפיכך אף אם היה נקבע שהנתבעים לא היו מתקשרים בחוזה אם היו יודעים על הפרת ההוראות כאמור, לא היה בכך בכדי לסייע להם.

למעלה מן הנדרש, התרשמתי שאף הנתבעים לא ראו בהפרת הוראות אלה כהפרה יסודית. אמנם מתיאור הדברים בכתב ההגנה עולה שהנתבעים סירבו לחתום על החוזה כאשר הוראות אלה לא היו קיימות. אולם, הוספת הוראות אלה היתה ביחד עם הוספת הוראות נוספות, לרבות סעיף 19 אותו מצאו לנכון הצדדים להגדיר כסעיף שהפרתו מהווה הפרה יסודית. לא זו אף זו, בסעיף 3 לכתב ההגנה ציינו הנתבעים שהוספת ההוראות החדשות לא היתה הסיבה היחידה לחתימתם על החוזה, אלא גם שהדירה מצאה חן בעיניהם וכן היותה קרובה לבית הורי הנתבע 1. עוד ייאמר, כי אם לנתבעים היה כה חשובות ההוראות נשוא סעיפים 17+18, לא היתה כל מניעה מבחינתם להגדירן כהוראות שהפרתן הינה הפרה יסודית, כפי שעשו ביחס להוראות אחרות בחוזה.

משהגעתי למסקנה כי סעיפים 17+18 לחוזה לא כללו הוראות שהפרתן הינה יסודית, הרי שחל סעיף 7(ב) לחוק התרופות אשר (בניגוד לסעיף 7(א) המתייחס להפרה יסודית) אינו מקנה לצד הנפגע זכות ביטול מיידית, אלא מתנה את הביטול בכך שלצד המפר ניתנה אורכה לקיים את החוזה, ושצד זה לא קיים את החוזה תוך זמן סביר לאחר מתן האורכה.

בענייננו, אין חולק כי ביטול החוזה על ידי הנתבעים היה לאלתר, ללא מתן כל אורכה לתובע לקיים את החוזה. יתר על כן, מייד לאחר הודעת הביטול, התובע גילה דעתו במכתב לנתבעים כי הוא עומד לקיים את הוראות סעיפים 17,18 לחוזה, כאשר היה בידו די והותר זמן לעשות כן, שכן כניסת הנתבעים לדירה אמורה היתה להיות רק לאחר כשלושה שבועות מאותו מועד. בכל זאת, עמדו הנתבעים על דעתם כי הם מבטלים את החוזה.

הנה כי כן, ביטול החוזה על ידי הנתבעים לא היה כדין, ומשכך, הם הפרו את החוזה. בכך נגרמו לתובע נזקים אשר פורטו על ידו בכתב התביעה והוכחו כדבעי. זאת למעט האמור בסעיפים 6,7 לפירוט הפיצויים, מהם חזר בו התובע בדיון מיום 11/10/09. התרשמתי אף שהתובע פעל ככל שנדרש בכדי להקטין את נזקיו, והוציא הוצאות סבירות להקטנת נזקיו, לעניין סעיף 14 לחוק התרופות.

משכך, אני מקבל את התביעה ככל שהדברים אמורים בסעיפים 1-5 לפירוט הפיצויים בכתב התביעה. בנוסף, הריני מחייב את הנתבעים לשאת בהוצאות המשפט של התובע, אותן אאמוד אף בשים לב להחלטת ביהמ"ש מיום 10/2/10 בדבר הוצאות ביטול פסק הדין לאחר שניתן במעמד צד אחד בלבד.

סוף דבר, הריני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך כולל של 8,000 ₪, אשר ישאו ריבית והצמדה החל מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל.

הנתבעים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיהם.

ניתן היום, כ"ה אב תש"ע, 05 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: