אוראל י.ג. נכסים בע"מ נ' סעיד

החלטה

1.בפני שתי בקשות שהוגשו על ידי הנתבעים. האחת, בקשה להעברת התובענה לפינוי מושכר לסדר דין רגיל והשניה, בקשה לאיחוד התובענה עם תובענה נוספת שהוגשה על ידי הנתבעים במסגרת ה"פ 38337-12-10.

2.ביום 19.9.2010 הגישה התובעת כנגד הנתבע מס' 1 (להלן "ריזק") תביעה לפינוי מושכר לפי פרק טז4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. בהחלטתי מיום 19.10.2010 קבעתי כי מסמכי התביעה הומצאו כדין לידי ריזק אולם, לאור פגרת בתי המשפט טרם חלף המועד להגשת כתב ההגנה.

ביום 3.11.2010 הוגשה על ידי ריזק בקשה להארכת מועד, חתומה על ידיו, במסגרתה עתר להארכת המועד להגשת כתב ההגנה למשך 15 ימים. בהחלטתי מאותו יום נעתרתי לבקשה.

ביום 18.11.2010 הגיש ריזק בקשה נוספת להארכת מועד, באמצעות בא כוחו. בהחלטתי מאותו יום נעתרתי לבקשה והוריתי על ארכה אחרונה להגשת כתב ההגנה עד ליום 28.11.2010. כתב ההגנה הוגש ביום 29.11.2010 ובד בבד הוגשה בקשה נוספת על ידי ריזק, והפעם להעברת התובענה לדיון בסדר דין רגיל וכן, בקשה להארכת מועד להגשת תצהירי עדות ראשית. בהחלטתי מיום 15.12.2010 דחיתי את הבקשה והתיק נקבע להוכחות ליום 9.1.2011. ראוי לציין, כי בניגוד לאמור בבקשה להארכת מועד אשר הוגשה על ידי ריזק ביום 3.11.2010, שם נטען בסעיף 6 כי הוא עצמו קיבל את הנכס לידיו וכי הוא שהשקיע בשיפוץ ובהתאמת הבניין לצרכיו, הרי שבכתב ההגנה הועלתה טענה חדשה לפיה, נחתם הסכם שכירות בעל פה בין התובעת לבין הנתבעים 2 ו - 3.

ביום 21.12.2010 הגיש ריזק בקשה נוספת, במסגרתה חזר על הבקשות להעברת הדיון לסדר דין רגיל והארכת המועד. בהחלטה שניתנה באותו היום, נדחתה הבקשה.

3.ביום 4.1.2011, הגישה התובעת בקשה לצירוף נתבעים נוספים, לאור טענותיו של ריזק לפיו, הוא כלל אינו מחזיק במושכר ואינו השוכר שלו, אלא המושכר מוחזק על ידי מעון אלמאנה בע"מ באמצעות מר סעיד פרחאן. בהחלטתי מאותו היום, הוריתי על העברת הבקשה לתגובת ב"כ ריזק.

לאחר שהתקבלה תגובת ב"כ ריזק (שהציג עצמו כמי שמייצג גם את הנתבעים 2 ו - 3 והתגובה הוגשה גם בשמם), ניתנה על ידי ביום 16.1.2011 החלטה, במסגרתה נעתרתי לבקשה לתיקון כתב התביעה, תוך הבעת תמיהה להתנגדותו של ריזק לתיקון, שעה שהוא עצמו נזעק בכתב ההגנה שלו וטען כי צדדים אחרים הם שכרתו הסכם עם התובעת בנוגע לנכס.

4.ביום 18.1.2011 הוגש כתב התביעה המתוקן ועל פי הודעת ב"כ התובעת, כתב התביעה המתוקן נמסר למשרדו של ב"כ ריזק, אשר הציג את עצמו כמייצג גם את שני הנתבעים הנוספים.

5.ביום 22.2.2011 הגישו הנתבעים יחד בקשה נוספת להעברת התובענה לפינוי מושכר בסדר דין רגיל ובקשה להארכת מועד להגשת כתבי הגנה. בהחלטה שניתנה באותו היום, נדחתה הבקשה להארכת המועד להגשת כתב ההגנה והוריתי לתובעת להגיש תגובתה לבקשה. בד בבד, הגישו הנתבעים גם בקשה לאיחוד התובענה נשוא תיק זה, עם תובענה בהמרצת פתיחה שהם הגישו ביום 23.12.2010, במסגרתה ביקשו להצהיר כי הסכם שכירות נשוא התביעה דנן בטל וכי נכרת הסכם בעל פה בין התובעת לבין ריזק וחברת אלמאנה לפיו, הושכר להם הנכס לתקופה של 5 שנים החל מיום 30.4.2010, כאשר דמי השכירות מסתכמים בסך של 48,000 ₪ וכי יש לקזז את עלות ההשקעה שבוצעה על ידי חברת אלמאנה מדמי השכירות.

6.התובעת הגיבה לשתי הבקשות הנ"ל, ואילו הנתבעים לא השיבו לתגובה.

7.טרם הכרעה בבקשות, אבהיר כי חרף העובדה שחלף המועד להגשת כתב ההגנה המתוקן וחרף ההחלטה המפורשת מיום 22.2.2011, לא הגישו הנתבעים כתב הגנה מתוקן. יתירה מזאת, בתיק זה ניתנו זה מכבר החלטות הדוחות בקשות להעברת הדיון לסדר דין רגיל. הנתבעים לא ביקשו לערער על החלטות אלו ודי בטעם זה, כדי לדחות את הבקשה.

8.לא לשווא פרטתי באריכות את השתלשלות הענייניים בתיק זה. מדובר בתביעה לפינוי מושכר לפי פרק טז4 לתקנות סדר הדין האזרחי, הליך אשר אמור להתנהל במהירות וביעילות, כפי שהדבר נעשה בשגרה בבית משפט זה. נראה כי הנתבעים עושים ככל שבידם על מנת למנוע דיון בתביעה, תוך הגשת בקשות להארכת מועד וניסיון לעקוף את ההליך, באמצעות הגשת תובענות נפרדות, לצורך איחודן עם הדיון בתיק דנן. בעניין זה, ראוי לציין כי בד בבד עם הגשת המרצת הפתיחה, הגישו הנתבעים בקשה לסעד זמני, במסגרתה עתרו ליתן צו מניעה האוסר על התובעת לפנותם מהנכס וזאת עד למתן החלטה סופית בתובענה למתן פסק דין הצהרתי. משום מה, בחרו הנתבעים לצרף לבקשתם לאיחוד התביעות רק את הבקשה למתן פסק דין הצהרתי ואת פרוטוקול הדיון שהתקיים בפני כב' השופטת מישורי ביום 30.1.2011, והם נמנעו מלצרף את ההחלטה שניתנה על ידי כב' השופטת ביום 1.2.2011. במסגרת החלטה זו, נדחתה הבקשה לסעד זמני, תוך קביעה כי העתרות לבקשה לסעד זמני יהיה בה משום סיכול ההתדיינות בתיק המונח בפני.

9.מטרת פרק טז4 לתקנות סדר הדין האזרחי הינה קביעת הליך מזורז של דיון בתביעות לסילוק יד ממושכר או לפינוי מושכר, תוך שינוי הפרוצדורה שנהגה עד למועד תיקון התקנות בנוגע לתביעות לפינוי נכסים. מטרת התקנות הינה למנוע השתלטותם של שוכרים על נכסים, בין אם הסכם השכירות הסתיים או בוטל ובין אם חדלו לשלם דמי שכירות או הפרו את הסכם השכירות באופן יסודי. תקנה 215יב לפרק טז4 קובעת כי הוראות תקנות 214יב עד 214טז, הנוגעות לתובענות בסדר דין מהיר, יחולו על הליך של תובענה לפינוי מושכר. בהתאם לתקנה 214יב, בית המשפט רשאי להורות כי תובענה בסדר דין מהיר (ובהתאמה תובענה בסדר דין מיוחד לפינוי מושכר), תועבר למסלול דיון רגיל, אם מצא כי אינה מתאימה להתנהל בסדר דין מהיר. התקנה מציבה בפני בית המשפט מספר שיקולים שיש לקחת אותם בחשבון ובין השאר, מורכבות העובדות, הראיות, מספר בעלי הדין, היקף העדויות, היקף חוות הדעת, השפעת תוצאות התובענה על הציבור וחשיבות ההכרעה המהירה בתובענה בשל מהות בעלי הדין.

10.עיון בכתבי הטענות שהוגשו עד כה, מעלה כי הראיות בתיק זה אינן מורכבות במיוחד, בירורן אינו מצריך הבאת עדים רבים או חוות דעת מומחה, ואין סיבה שלא לברר את שאלת הפינוי במסגרת ההליך של תביעה לפינוי מושכר.

11.לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה להעברת הדיון בתיק זה לסדר דין רגיל.

12.בכל הנוגע לבקשה לאיחוד הדיון בתובענות, תקנה 520 לתקנות סדר הדין אזרחי, תשמ"ד - 1984 קובעת כי "עניינים אחדים התלויים ועומדים בבית משפט אחד וכרוכות בהם שאלות דומות של  משפט או של עובדה, רשאי בית המשפט או הרשם, לפי שיקול דעתו, להורות על איחודם, בין לפי בקשת אחד מבעלי הדין ובין מיזמת עצמו, ובתנאים שייראו לו."

מטרתה של תקנה 520 הנ"ל לייעל את הדיון ולמנוע כפל דיון, מקום שמתעוררות שאלות דומות של משפט (ראה ע"א 721/82 ידע גליל ואח' נגד  Onda machinery trading co, פ"ד לט(4)720 ורע"א 5669/99 אזולאי נגד דולב חברה לביטוח בע"מ). על מנת לענות על התנאים הקבועים בתקנה 520, די בכך שקיימת ביניהן השקה, גם אם לא חפיפה מוחלטת, כדי לקבוע כי הן באותו נושא (ראה המ' 207/53 טומשינסקי נ' קוטלרסקי, פ"ד ח' 444).

תקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי מקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב, כאשר השיקול המרכזי שינחה אותו בהחלטתו הינו נושא הנוחות והיעילות בניהול הדיון ומניעת הסתבכותו והשהייתו של הסכסוך.