אור נ' עיריית הוד השרון ואח'

פסק דין

1) זוהי תביעה בגין נזק גוף שנגרם כנטען לתובע בעת פציעה במשחק כדורגל במגרש משחקים. בתצהירו טען התובע, שהגיע עם חברים לביה"ס הממלכתי א' בהוד השרון, ביום 7.7.2007, שכנראה היה יום שישי, כדי לשחק כדורגל, במגרש אספלט בבית-הספר. התובע לא היה תלמיד, אלא חייל בחופשה. הוא סיפר ששיחק שם בעבר מספר מועט של פעמים, ולאחר פחות משעה הרגיש שחלק מכף רגלו נכנס לבור באספלט. הוא איבד שווי משקל, נפל ונפגע בידו. הגומה שלתוכה נכנסה רגלו מיועדת להנחת מוט לרשת במשחק טניס. לפני הנפילה מעולם לא הבחין בה או בגומה אחרת. התביעה היא נגד הגורמים שלדעת התובע אחראים למצב המגרש ולקיום המפגע שבגינו נפצע. כפי שפורט בסיכומי הנתבעות, כמעט כל רכיביה הנחוצים להכרעה של גרסה זו נסתרו בחקירתו הנגדית של התובע, או בעדויות חבריו, או לכל הפחות, הוטל בהם ספק קשה – ואכן, איני נותן בה אמון.

2). מתי קרה האירוע? התובע נקב בתאריך 7.7.2007 ואמר שזה היה כנראה יום שישי. אלא, שיום 7.7.2007 היה דווקא שבת. אף שהתובע טוען ששבר את ידו וסבל כאבים הוא קיבל את הטיפול הרפואי הראשון רק ביום 8.7.2007 (דהיינו יום א) בבי"ח יוספטל באילת. לא ניתן הסבר ממשי לעיכוב בטיפול ביד השבורה או לכך שבמקום לטפל מיד בפציעה באחד מבתי החולים הגדולים במרכז הארץ, התובע נסע ליחידתו לאילת בטרם קיבל טיפול רפואי כלשהו.

3) התובע טען שמגרש האספלט היה חלק מבית-ספר דווקא. הטענה הוכחשה בכתב ההגנה יחד עם כל סעיף 9 ומכאן שטעה התובע בטענתו שהנתבעות "הרחיבו חזית" בטענות הגנתן בהמשך. אכן, הוכח שמדובר במגרש משחקים שתלמידי בית-הספר נהגו לשחק בו לעתים, כשבית-הספר שכן בקרבת מקום. המגרש עצמו לא היה חלק מבית-הספר והאחראים לפעילות בית-הספר ולתקינות מתקניו לא חבים כלפי כלל הציבור באחריות לתקינות המגרש, שהם חבים כלפי התלמידים בעת ובמקום הלימודים. הניסיון לקשור את המגרש לבית-הספר דווקא, גרם לעירוב המדינה בהליך ולחלק ניכר מחזיתות המחלוקת בין הצדדים.

4) כיצד התרחשה הפציעה? רק התובע העיד על סיבת נפילתו. אף שבתצהירו טען חברו ארתור לנדה שהוא ראה את רגלו של התובע כושלת במגע עם הבור, התברר בחקירתו הנגדית שלמעשה הוא לא ראה זאת (ברור שהדבר משפיע גם על הערכת אמינות מכלול עדותו). נזכיר, שבעת משחק כדורגל, עלול אדם למעוד מסיבות רבות ושונות אשר אינן קשורות כלל לקיומו של מפגע. מכתב הדרישה הראשון שנשלח מטעם התובע הזכיר "מגרש משובש לחלוטין" אך לא ציין כלל מפגע ספציפי שלו ייחס התובע את פציעתו. צילומי המגרש ו"מפגעיו" נעשו כשנתיים לאחר האירוע. למעשה, לא תועדה הטענה שהנפילה נגרמה בשל התקלות בגומה במגרש באף מסמך לפני כתב התביעה.

5) לתובע עבר רפואי עשיר למדי לגילו ובעברו פציעות לא מעטות שנגרמו בפעילות ספורטיבית ובקטטה. התובע נשאל בעניינים אלה בשאלון שהופנה אליו אך תשובותיו לא היו אמת. הוא הסתיר את הפציעות הקודמות בעברו וגם את העובדה שטופל בעבר אצל אורטופדים. פחות משבועיים אחרי הפציעה שבגינה הוגשה תביעה זו, הוא שב ושבר אצבע ביד המגובסת, כשלטענתו חברו הטיח אותה בחלון "תוך משחק". דומה שכל זה מלמד לא רק על אמינות נמוכה של התובע, אלא גם על סבירות גבוהה לאפשרות שהוא נפצע בנסיבות שונות מאלה שלהן הוא טוען.

6) האם הכיר התובע את מקום פציעתו הנטען? התובע הצהיר ששיחק בבית הספר בעבר מספר מועט של פעמים. בחקירתו הנגדית אמר ששיחק שם שלוש פעמים בעשר השנים שבהן הוא גר בהוד השרון ולרוב שיחק עם חבריו במקומות אחרים. מכך משתמע, שאם היו במגרש ליקויים כלשהם, סביר שהתובע לא היה מודע להם. והנה, עדי התביעה, חבריו של התובע, שמטו את הקרקע מתחת לטענתו ופגעו באמינותו: אביעד הלמן, העיד שזה היה המגרש הקבוע למשחקיהם מדי שישי– שבת מאז שהיו בכתה י' או י"א. חבר הילדות ארתור לנדה סיפר ששיחקו שם "המון פעמים" מאז הילדות. שוכנעתי, שהתובע לא אמר אמת בתארו את מידת הכרתו את המקום שבו לטענתו נפצע.

7) האם היה התובע מודע לקיומה של ה"גומה"? מדובר במגרש משולב המיועד למשחקי ספורט שונים. לרוחבו ניתן למתוח רשת (לטניס, או לכדורעף) בין מוטות. הגומה היא שקע שהוכן מראש לנעיצת המוטות. התובע הצהיר: "לפני הנפילה אני מעולם לא הבחנתי בגומה". חברו ארתור לנדא העיד שהוא ראה את הגומות הללו בעבר וידע שאמורים להמצא שם מכסי פלסטיק המיועדים לחסום אותן, לפעמים הם מונחים עליהן ולפעמים לא. העד הסביר, שהחבורה לא ייחסה לזה בעבר חשיבות והדבר לא היווה גורם המשפיע על ההחלטה אם לשחק שם או לא. אביעד הלמן סיפר שהשחקנים היו מודעים לקיום אותן גומות וגם לכך שהן לא מכוסות והוא עצמו התלונן על זה ועל בעיית התאורה במקום בעיריה. אין זה סביר שהתובע ידע אודות המגרש שבו שיחק פעמים רבות, פחות משידעו חבריו למשחק. מכאן המסקנה, שגם בענין זה עדות התובע אינה נכונה.

8) התובע הוא בעל ענין המעיד עדות יחיד באשר לנסיבות פציעתו ויש לבחון את עדותו לאור הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות. לאור הדברים שפורטו קודם, איני מוכן לסמוך על עדותו של התובע באף אחד מהעניינים הנחוצים להכרעה. אף שחבריו מסייעים לטענתו שנפצע בעת משחק כדורגל, לא מצאתי כל סיוע לטענתו שנפצע דווקא בשל ליקוי ספציפי במגרש. ספק גדול בעיני אם התובע בכלל נפצע במשחק כדורגל ואפילו כך קרה, איני סבור שנפצע בנסיבות שתיאר.

9) למען שלמות התמונה, אוסיף שלא שוכנעתי גם שמצב המגרש היה כזה שהיה טמון בו סיכון כלשהו החורג מהרגיל והסביר. כל הראיות על הליקויים במגרש באו מחבריו של התובע, שאמינותם מפוקפקת בעיני. צילומים וחוו"ד המתארים את מצב המגרש יותר משנתיים לאחר מעשה, הם לחלוטין חסרי ערך ראייתי להערכת מצבו ביום האירוע. איני סבור גם שבעצם קיומה של הגומה המיועדת להצבת מוטות יש חריגה ממידת הזהירות שחב המחזיק מגרש משחקים המיועד לציבור הרחב. כפי שהעידו עדי התביעה עצמם, לגומה היה מכסה והוא היה זמין במגרש עצמו וגם נעשה בו שימוש בפועל ע"י המשתמשים במקום. כאשר המכסה היה מותקן, לא סיכנה הגומחה איש. מעדות מר זהבי ברור שהכנת גומה כזאת וסגירתה במכסה, היא דרך פעולה בטיחותית ומקובלת. בפועל מי שהסיר או השיב את המכסה, הם המשתמשים במגרש. כפי שהסביר העד לנדה, מי שהקל ראש בחשיבות הענין לא היה מי מהנתבעים (שדאגו לקיומו של המכסה ולזמינותו), אלא דווקא המשתמשים עצמם – ובהם התובע וחבורתו.

התביעה נדחית. התובע ישא בהוצאות הנתבעות 1-2 והנתבעת 3 בסך 7,500 ₪ כל אחת.

ניתן היום, ט"ז תמוז תשע"א, 18 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: