אור אל ואח' נ' בנק לאומי בת ים 10861

החלטה

1.התובעים – המבקשים הינם בני זוג, אשר ניהלו חשבון בנק משותף אצל הנתבע- המשיב. בשלב מסוים, נותר ח-ן הבנק על שם התובעת בלבד, אולם ההמחאות שהונפקו לח-ן, נשאו אף את שם התובע.

כאמור בכתב התביעה, ארבעה פנקסי המחאות אשר הוזמנו על ידי התובעת ונשאו את שם התובעים שניהם, נגנבו מידי הנתבע, בטרם נמסרו לה. לשיטת התובעים, גניבת ההמחאות הביאה לנזקים חמורים ובכללם הגבלת חשבונה של התובעת, היעדר אפשרות נטילת משכנתא וכן חשש כבד מידי הגורמים אליהם הגיעו ההמחאות הגנובות.

לפיכך, עותרים הם לשיפוי על מלא הנזקים שנגרמו להם ומעמידים את סכום תביעתם ב- 1,500,000 ₪.

2.בבקשתם, עותרים המבקשים לקבלת מלוא המסמכים המבוקשים אשר לשיטתם, הינם רלוונטיים לצורך בירור המחלוקת- כדלקמן:

תכתובות פנימיות של המשיב ביחס לאירוע הגניבה, דפי ח-ן לתקופה שקדמה לאירוע הגניבה וכן משנת 2009 ועד ליום הגשת הבקשה, תצלומי ההמחאות שהוחזרו מח-ן המבקשת, הנהלים, ההנחיות והתכתובות ביחס לאירוע הגניבה, צילום תיק הלקוח של המבקשת וכן ההנחיות באשר לתכתובת "זהירות- דקלה".

ביתר פירוט, טוענים המבקשים כי בהנחיות, התכתובות והנהלים, הן הפנימיים והן אלה אשר נעשו אל מול בנק ישראל, יש כדי ללמד אודות אופן התנהלות המשיב לאחר האירוע והם התנהלות זו אכן לקתה בחסר, כטענתם. כך אף באשר לצילום תיק הלקוח, אשר כולל לעיתים הנחיות ותכתובות בכתב יד.

באשר להעתק ההמחאות שהוחזרו וכן תדפיסי הח-ן, מבהירים המבקשים כי אלה דרושים להם על מנת לברר מאיזה נימוק הוחזרו ההמחאות הגנובות וכן האם אכן הוגבל ח-ן המבקשת מטעמים שונים מאלה הנקובים בכתב התביעה.

3.מנגד, טוען המשיב כי אין לקבל כעת את הבקשה, משזו הוגשה באיחור. לשיטתו, אין בארכה שניתנה לסיום ההליכים המקדמיים כדי להעלות כעת דרישות לקבלת מסמכים שלא נדרשו בעבר.

לגופו של עניין, סבור המשיב שמאחר והודה באחריותו לאירוע הגניבה ואינו מבקש להתנער ממנה, אין המסמכים הנוגעים לאופן התנהלותו לאחריה, רלוונטיים עוד לתביעה. עוד מציין המשיב בהקשר זה, כי מדובר במסמכים חסויים, אשר העברתם מהווה ניסיון דיג.

באשר לאחזור ההמחאות, מבהיר המשיב כי לא העביר העתקים מאחר והמבקשים לא הצביעו על המחאות מסוימות אותן הם מבקשים וכי פעולת איתור ההמחאות הגנובות, מבלי שמדובר בהמחאות קונקרטיות, הינה מכבידה ויקרה.

4.בתשובתם, שבים המבקשים ומבהירים כי אין כתב התביעה מעלה טענות אך כנגד אירוע הגניבה עצמו, אודותיו אין חולק כי ניטלה אחריות המשיב, אלא גם כנגד התנהלות המשיב לאחר האירוע. לפיכך, יש להורות על המצאת המסמכים.

עוד מדגישים המבקשים כי הואיל ובדו"ח שהמציא המשיב אודות מספר התלונות שהוגשו למשטרת ישראל ביחס לאירוע, נקוב מספר תלונות הגבוה מהעתקי התלונות שהומצאו להם- יש להעביר העתקי התלונות הנוספות לעיונם.

5.דיון והכרעה-

תקנה 120 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, קובעת כי בית המשפט לא יתן צו למסירת שאלון או גילוי מסמכים או לעיון במסמכים, אלא אם כן היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון הוגן או לחסוך הוצאות.

בפסיקה נקבע לא אחת כי ככלל, יש לנהל את ההליך ב"קלפים גלויים". יחד עם זאת, משלוח השאלונים נועד לייעל את ההליך ולא לסרבלו. גם אם השאלות הינן רלוונטיות למחלוקת, לא תמיד יחייב בית המשפט את המשיבים להשיב, כך למשל במצב של שאלות מכבידות או מקום בו עומדת למשיבים טענת חיסיון (ר' רע"א 4217/96 כל אל ערב בע"מ נ' אלסינארה בע"מ, פ"ד נ(1), 437, 439-440 (1996). לפיכך, בבואו של בית המשפט להכריע, עליו לבחון מהי מידת הרלוונטיות של המבוקש להליך וכן מהי מידת ההכבדה שגורמות אלה לצד להליך.

6.תכתובות פנימיות של המשיב ביחס לאירוע הגניבה/ ביחס למבקשים- המשיב טוען בתגובתו כי "מסמכים אלה מלבד היותם מסמכים פנימיים וחסויים אינם רלוונטיים להוכחת התביעה ולמחלוקת נשוא תיק זה"- אולם אין הוא מפרש מהו החיסיון עליו מבסס את טענתו. בתא (י-ם) 2453/08 פלונית (חסויה) נ' האפוטרופוס הכללי (פורסם במאגרים), קבע בית המשפט כי "אשר לטענת החיסיון. נקודת המוצא של ההליך השיפוטי היא חשיפת האמת, ובגדרה כל גילוי מסמך הרלבנטי למחלוקת. על מנת שבעל דין בהליך שיפוטי יהא רשאי שלא לחשוף ראיה רלבנטית שברשותו, עליו להוכיח כי קיים חיסיון המוכר בדין, מכוח חוק או מכוח ההלכה הפסוקה, המאפשר לו לחסותה. ככל שמדובר בחיסיון יחסי, על הטוען לחיסיון להתגבר על משוכה נוספת, ולהראות כי האינטרס בחיסוי הראיה גובר על הצורך לגלותה לשם עשיית צדק (בג"ץ 844/06 אוניברסיטת חיפה נ' עוז, [פורסם בנבו] ניתן ביום 14.5.08)."

במקרה דנן, המשיב לא הצביע על מקור החיסיון לו הוא טוען. לפיכך, אינני מקבלת עמדה זו וכל שנותר הוא לבחון האם אכן התכתובות הינן רלוונטיות לבירור המחלוקת.

7.אמנם, אין חולק כי המשיב הודה באחריותו לגניבה ואף נטל אחריות בשיפוי המבקשים כנגד הנזק הישיר העלול להיגרם להם כתוצאה ממנה. יחד עם זאת, המבקשים טוענים כי לאחר שנודע דבר הגניבה פעל המשיב באופן בלתי ראוי, אשר החמיר את נזקיהם ולפיכך, המסמכים רלוונטיים לבירור המחלוקת.

8.מטעמים אלה, מוצאת אני לנכון להורות אף על העברת הנהלים הפנימיים והמקצועיים אשר נוגעים לגניבת ההמחאות וכן ההנחיות או הנהלים המתייחסים לגניבת שיקים, אשר יש בהם כדי ללמד האם המשיב פעל כראוי לאחר אירוע הגניבה.