אופריט ליס נ' גנאים ואח'

פסק דין

לפני תובענה בסדר דין מהיר בכל הנוגע לתאונה מיום 30/5/2011 (להלן: "התאונה") אשר במהלכה נפגעו שני כלי רכב ונגרמו נזקי רכוש נטענים.

בהתאם להוראות תקנה 214טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אפרט להלן בתמצית את עיקרי פסק הדין :

התובעת במועדים הרלבנטים היתה הבעלים של רכב מסוג הונדה (להלן: "ההונדה") בו נהג בעת התאונה מר וילי בירנבאום (להלן: "בירנבאום").

הנתבע 1, מר עמאר גנאים (להלן: "גנאים"), היה במועדים הרלבנטים בעל רכב מסוג מאזדה (להלן: "המאזדה") אשר היתה מבוטחת אצל הנתבעת מס' 2.

לטענת בירנבאום הוא נהג אחרי רכב שלישי מסוג פורד פיאסטה (להלן: "הפורד"), אשר בו נהג מר אייל משיטה (להלן: "משיטה") ושניהם היו בנתיב הימני מתוך כמה נתיבים בכיוון נסיעתם. בירנבאום מסביר שכאשר התקרב לרמזור בצומת התשבי, והיות והרמזור היה אדום, ראה שהוא עלול לפגוע בפורד שהיה לפניו, שכן לא יספיק לעצור במועד ולכן פנה שמאלה אל עבר הנתיב השמאלי. ממשיך ומסביר בירנבאום כי לאחר שהשלים את המעבר לנתיב השמאלי, פגע בו לפתע פתאום גנאים, אשר נהג במאזדה ואשר היה מאחוריו וככל הנראה לא הספיק לבלום. אין חולק כי נגרמו נזקים הן לפורד והן למאזדה אשר בעת האירוע עמדו למעשה האחד במקביל לשני.

לטענת גנאים, הוא לא היה במסלול הימני אחרי הפורד וההונדה, אלא בנתיב השמאלי, כאשר לפתע פתאום, קצת לפני הרמזור נכנס הפורד אל תוך נתיב הנסיעה שלו, שעה ש"שבר" בחדות שמאלה. גנאים הסביר שהוא ניסה לבלום על מנת לא לפגוע בפורד, אך לא הספיק לבלום, פגע בפורד – שהיה משמאל - וכתוצאה מהחבטה גם פגע במאזדה (שהיתה מימין).

בפני העידו בירנבאום, משיטה וגנאים.

לאחר בחינת העדויות והמוצגים ושקילת סיכום הטענות מטעם הצדדים, מסקנתי הינה כי דין התביעה להתקבל בחלקה, וזאת מהטעמים הבאים:

הטענה של בירנבאום, לפיה גנאים היה בנתיב הימני אחרי משיטה ובירנבאום – לא הוכחה. בירנבאום לא מסר גרסה זו במועד בו הודיע על התאונה, אלא מסר את הגרסה רק בביהמ"ש והעד מטעמו, משיטה, העיד בהגינותו שהוא לא זוכר איפה היה גנאים לפני התאונה (אם בנתיב הימני או השמאלי). לכן, ובמיוחד לאור העובדה שנטל ההוכחה רובץ על התביעה, לא הוכח שגנאים היה בנתיב הימני וסטה לנתיב השמאלי ואני מקבלת את גרסתו לפיה לפני התאונה הוא היה בנתיב השמאלי.

השלב הבא המתבקש הינו הקביעה לפיה היה זה בירנבאום אשר שבר שמאלה אל תוך מסלול הנסיעה של גנאים והפתיע אותו. יש לזכור כי בירנבאום לא הכחיש שהוא ככל הנראה נסע קצת מהר ופחד שלא יספיק לבלום במועד וחשש שמא יפגע במשיטה – ולכן שבר שמאלה. במצב דברים זה, יש לקבוע שגנאים הופתע כאשר בירנבאום נכנס אל נתיב הנסיעה השמאלי.

יחד עם זאת, עוד עולה מהעדויות, כי גנאים נסע במהירות בלתי סבירה, כאשר הוא עצמו העיד שהוא נהג במהירות של כ- 70-80 קמ"ש, למרות ששני העדים העידו שהאור ברמזור כבר היה אדום – ואני מקבלת את העדויות של בירנבאום ושל משיטה בהקשר זה.

עוד עולה כי גנאים היה בנתיב הימני ועבר לנתיב השמאלי לפני הצומת כיוון שראה שבנתיב הימני עומדים שני רכבים (משיטה ובירנבאום אחריו) ואילו הנתיב השמאלי פנוי. המעבר לנתיב השמאלי במהירות שכזו, שעה שהרמזור כבר אדום אינה סבירה בעיני והיא אשר גרמה לכך שכאשר בירנבאום עבר לנתיב השמאלי, לא הספיק גנאים לבלום במועד.

לאור האמור מעלה, נדמה לי ששני הנהגים אחראיים במידה דומה לתוצאות האירוע ולכן, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת חלק יחסי מתוך הפיצוי שנדרש בסעיף 10 לכתב התביעה, וזאת בסך של 12,000 ₪. בשל מסקנתי, לפיה שני הנהגים אחראיים במידה כמעט זהה להתרחשות התאונה, לא אעשה צו להוצאות. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום, י' ניסן תשע"ב, 02 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: