אופק נ' תורג'מן

פסק דין

1.ביום 19.6.12 נסע התובע ברכבו מסוג סוזוקי ליאנה מודל 2007 באזור התעשייה בנשר ושמע רעש ברכב. התובע המשיך בנסיעה מרחק של פחות מ-5 דקות למוסך של הנתבע אוטו נ.י.ר המצוי באזור התעשייה תל חנן.

2.בבדיקה במוסך הנתבע נמצא מצנן (רדיאטור) נוזל וצינור מים מפוצץ. אין מחלוקת כי הנתבע אמר לתובע כי תקלה שכזו יכולה לגרום לפגיעה בראש מנוע המחייבת החלפת מנוע.

3.הנתבע הציע לתובע לבחור בין שני סוגים של מצנן תחליפי ונבחר הסוג היקר יותר, שעלותו 1,500 ₪. כפי שהתברר לתובע בדיעבד, מצנן תחליפי מגיע ללא פקק. אין מחלוקת שהנתבע לא נתן לתובע את האופציה לבחור בין רכישת פקק חדש לבין הרכבת הפקק הקיים. הנתבע הסביר את התנהלותו בכך שאינו מחליף חלקים כאשר לא צריך (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 2-3).

4.לאחר החלפת המצנן והעברת הפקק מהמצנן הישן למצנן התחליפי החדש, ביצע הנתבע נסיעת מבחן בנוכחות התובע. לא נסתרה גרסת הנתבע לפיה נסיעת המבחן היתה מהמוסך בתל חנן עד הטכניון ובחזרה. במהלך נסיעת המבחן לא נמצאו בעיות ברכב.

5.אין מחלוקת כי לפני שחרור הרכב ממוסך הנתבע, הסביר הנתבע לתובע כי עליו לבדוק מים 3 פעמים בשבוע כדי לראות שאין נזילות מים נוספות. התובע טוען כי בדק מים כל יום במשך כחודש והכל היה תקין.

6.התובע טוען כי הנסיעות הטיפוסיות שמבוצעות ברכבו הן מביתו ברח' כליל החורש בנשר למקום העבודה של אשתו בלב המפרץ, מרחק של 6 ק"מ לכל כיוון. עדות זו אינה מתיישבת עם רישום מד המרחק (קילומטראז') בביקור הראשון של התובע במוסך הנתבע ביום 19.6.12 שהיה 205,000 ק"מ לעומת רישום מד המרחק ביום 24.7.12 במוסך רווה שחאדה שהיה 207,644 ק"מ. הכפלת 12 ק"מ ליום כפול 35 ימים מוליכה לתוצאה של 420 ק"מ ואילו לפי נתוני מד המרחק הרכב עבר באותם 35 ימים 2,644 ק"מ. גם אם אניח, כפי שטוען התובע, שהרישום הידני של מספר הקילומטרים שעבר הרכב ביום 19.6.12 במוסך הנתבע לא היה מדויק, עדיין מדובר בפער גדול מדי שלא מאפשר לקבל את התיאור של התובע לשימוש הטיפוסי שנעשה ברכב.

7.ביום 24.7.12 נסע התובע עם רכבו לתל אביב לפגישת עבודה. לאחר שחזר מתל אביב לחיפה נתקע התובע עם הרכב בעליות של כביש דורי ושם פגש בו המכונאי מוטי לגזיאל ממוסך רווה שחאדה (להלן: "מוטי"). בתחילה נגרר הרכב למוסך של הנתבע. לבקשת התובע, פורק המנוע מהרכב והמנוע פורק לגורמים. האבחנה היתה שהמנוע לא תקין ויש להחליפו. אין מחלוקת כי התובע התחייב לשלם לנתבע עבור פירוק המנוע ולא עשה כן. התובע טוען כי עלות הפירוק היא 500 ₪, כאמור בכתב התביעה המתוקן. הנתבע טוען בכתב ההגנה כי עלות פירוק המנוע מהרכב ופירוק המנוע לגורמים היא 1,650 ₪.

8.הרכב נותר יומיים במוסך הנתבע במהלכם נעשה ניסיון למצוא מנוע מתאים, שלא עלה יפה. לאחר מכן, נגרר הרכב למוסך רווה שחאדה לפי בקשת התובע.

9.במוסך רווה שחאדה הוחלף מנוע בעלות של 10,781 ₪. במכתב מיום 19.8.12 העריך מוטי כי סימני התחממות היתר שהביאו לצורך בהחלפת מנוע הם תוצאה של מכסה (פקק) מצנן לא תקין שגרם לאיבוד מים.

10.ביום 25.12.12 הוגשה לבימ"ש זה התביעה המקורית ע"ס 15,000 ₪.

11.בעקבות חילופי דברים בדיון הראשון שהתקיים ביום 7.3.13, הסכים הנתבע לבקשת התובע לדחות את הדיון כדי לזמן את מוטי לעדות וכדי לאפשר לתובע לתקן את כתב התביעה.

12.בדיון השני, מיום 4.7.13, נשמעו העדויות של הצדדים. מוטי לא התייצב לדיון, שכן, זומן לניתוח באותו יום ולכן הסכימו הצדדים לקבוע דיון שלישי.

13.לדיון השלישי לא התייצב הנתבע בטענה שלא קיבל זימון לדיון. בהעדר אישור מסירה סרוק, לא ניתן לשלול את נכונות טענת הנתבע. עם זאת, בנסיבות העניין ראוי היה שהנתבע יתעניין לגבי מועד הדיון החדש, לאור תוכן החלטתי מיום 4.7.13, אשר ניתנה בנוכחותו. זאת גם אם אקח בחשבון את ההסבר של הנתבע לפיו סבר לתומו כי התובע החליט למחוק את תביעתו , משום שאין זה סביר כי התובע יוותר על תביעתו בטרם מוצו המאמצים לשמיעת עדותו של מוטי .

14.בדיון הרביעי, שהתקיים ביום 13.2.14, נשמעה עדותו של מוטי והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה. מוטי אישר שהוא אינו יודע מתי נגרם הנזק למנוע. מוטי הסביר כי אם מדובר בנסיעות קצרות ייתכן שהמים לא ישפכו מהמצנן למרות שהפקק לא תקין. מוטי אישר כי שעון החום לא עובד בלי מים במצנן וכך ייתכן שהתובע הגיע למוסך הנתבע עם מצנן ללא מים מבלי שהבחין במועד מוקדם יותר בתקלה.

15.מוטי אישר כי פגם בפקק המצנן הוא סיבה אפשרית לתקלה שהובילה להתחממות יתר והרס המנוע. מוטי לא שלל את התיאוריה החלופית של הנתבע, לפיה המכסה היה תקין לאחר החלפת המצנן במוסך הנתבע והתקלקל בעקבות ראש מנוע שהתעקם עוד לפני החלפת המצנן והביא בהדרגה לפריצה של סתם ראש המנוע.

16.מוטי העיד כי הגיוני לבדוק את פקק המצנן במכשיר מיוחד שמודד לחץ לפני שמשחררים רכב ממוסך לאחר החלפת מצנן.

17.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני קובע כי הנתבע התרשל בכך שלא בדק את פקק המצנן טרם העברתו מהמצנן התקול למצנן התחליפי. איני מקבל את ההסבר של הנתבע לפיו אין מקום שמוסך המחליף מצננים יחזיק מכשיר או מספר מכשירים שבודקים לחץ של פקקי מצנן, שכן, נאמנה עליי עדותו של מוטי לפיה הגיוני לבצע בדיקה שכזו. עוד יצוין כי מוטי ביצע בדיקה שכזו בפועל וכך איתר מקור אפשרי של התקלה ברכב התובע.

18.כמו כן, אני קובע שהנתבע התרשל כאשר לא הציע לתובע את האפשרות לרכוש פקק חדש. מהעדויות של בעלי המקצוע, מוטי והנתבע, עולה כי ספק אם נסיעת המבחן שבוצעה מתל חנן לטכניון הינה למרחק מספיק כדי לשלול בעיה בפקק המצנן. במצב דברים שכזה, מוסך שאינו מחזיק במכשיר לבדיקת פקק מצנן מאותו סוג, חייב להציע ללקוח לרכוש פקק חדש ותקין, שכן, עלות הפקק כאמור בחשבונית מיום 31.7.12 הינה 55 ₪, שהינו מחיר זניח לעומת עלות החלפת הרדיאטור כולו ולעומת פוטנציאל הנזק האפשרי של פקק לא תקין למנוע כולו.

19.עם זאת, אני קובע כי התובע לא הצליח להוכיח שההסבר שלו לגורם הנזק במנוע בדמות פקק מצנן לא תקין , הינו סביר יותר מההסבר שהציג הנתבע בדבר נזק שנגרם למנוע עוד לפני הביקור הראשון של התובע במוסך הנתבע. כל זאת, משני הטעמים שיפורטו להלן.