אופנת ג'נודי בע"מ נ' מ.א. אפנת עלית בע"מ ואח'

פסק דין

הוגשה תביעה כספית על סך 46,099 ₪ כנגד הנתבעת 1 מ.א. אפנת עלית בע"מ (להלן: "הנתבעת") וכן כנגד מר אבי אסרף.

בדיון שהתקיים לפני הושג בין הצדדים הסדר, כמפורט בפרוטוקול הדיון, על פיו, בין השאר, הסמיכוני הצדדים לפסוק בתובענה ובסכסוך על דרך הפשרה ועל פי שיקול דעתי, ללא הנמקה, בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט").

עוד הוסכם כי פסק הדין יינתן אך כנגד הנתבע, ומר אסרף יהיה ערב לתשלום פסק הדין.

הצדדים הגישו הודעה מוסכמת לגבי חישוב יתרת החוב, ולאחר שהוחזרו 6 יחידות בלייזר – לגביהם היתה הסכמה כי ישנה זכות החזרה מלאה, הוסכם על ידם כי סכום החוב בספרי התובעת הינו 42,000 ₪ (כולל מע"מ).

בהודעתם אף צירפו רשימת פריטים שהוחזרו לתובעת בסכום כולל של 37,416 ₪.

הצדדים סיכמו טענותיהם שלעניי שויי הסחורה הנוכחי (להבדיל מעלות הרכישה) ולכן ביקשו כי בית המשפט יקבע את השווי הנוכחי, ובהתאם את שווי הזיכוי שיינתן לנתבעת, ובהתאם את סכום היתרה אותה על הנתבעת לשלם לתובעת, כאמור בהסכמה הדיונית בעת הדיון כאמור.

 בת"א (מחוזי ירושלים) 5303/03 רדיו קול רגע-שירותי העמקים בע"מ נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 30.12.07, פורסם במאגר נבו) אמר כבוד השופט שפירא דברים אלו באשר לפסיקה לעניין סעיף 79א לחוק בתי המשפט:

"רעיון הפשרה הינו עתיק יומין, כמו שאמרו חז"ל: "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', טו).

דווקא הרעיון של חלוקת הסיכון באופן של מיצוע הסכום זנתבע, בבחינת "הפשרה הקלאסית" ("משפט שלמה"), לעיתים נושא אופי לגנאי, באשר כשדיינים, בזמנו, לא היו בקיאים בדין, היו מציעים לחצות את הסכום. מכאן המושג "דיינו בחצצתא", אותו מפרש רש"י: "אין בקיאין בדין וחוצצין מחצה לזה ומחצה לזה" (בבא בתרא קלג, ב).

לעיתים העידוד לעשות שימוש בכלי זה של פסיקה לפשרה, נובע מטעמי יעילות, במטרה להקטין את העומס הרובץ על בתי המשפט, על מנת להתרכז בסכסוכים הקשים (ראו יעקב טירקל, אחד לדין ואחד לפשרה, שערי משפט ג', תשס"ב, 15). אולם לעיתים שני הצדדים נוטים לסיים את ההליכים ביניהם בדרך זו מסיבות השמורות עימם. ישנם מקרים שהצדדים יפנו להליך זה בסוף ההליך, לאחר שכל העדים העידו והראיות הוגשו, זאת מן הטעם שכל צד חושש שמא לא הוכיח, או לא הדף את טיעוני הצד שכנגד, ועתה מבקש הוא שלא ליטול סיכון לתוצאה.

כך גם בהליך לפי סעיף 79א לחוק. בית המשפט אינו מוגבל לד' אמותיו של הדין המהותי, אלא שת לבו גם לעקרונות ושיקולי מוסר, חירות, צדק ושלום בין בעלי הדין (ראו א' ברק, על משפט שיפוט ואמת, משפטים כ"ז (תשנ"ו) 11).

מכאן נקבע בפסיקה שבהליך זה אין חובה לנמק את קביעת הסכום שנפסק.

בע"א 1639/97 איגירפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, פ"ד נג (1), 337), נקבע כי בית המשפט רשאי בגדרו של סעיף 79א לקבל עמדת צד אחד במלואה ולדחות את עמדת הצד השני."

על סמך כל החומר שלפניי, תוך שאני נותן משקל להסכמה בין הצדדים, ותוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, אני פוסק כי על הנתבעת לשלם לתובע את הסכום של 18,500 ₪, וזאת לסילוק סופי ומוחלט של התביעה נשוא תיק זה, שישולם תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ישא ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה (29.3.09) ועד לתשלום בפועל.

בהתאם להסכמות, מר אבי אסרף מתחייב אישית לפרוע את סכום פסק הדין (במידה ולא ישולם על ידי הנתבעת).

אני מורה על החזר האגרה בתיק וכן על החזר הערבון בתיק לידי המפקידה.

יצוין שהסכום שנפסק משקף את עמדת בית המשפט ביחס לטענות הצדדים השונות, הן במישור המהותי והן במישור הדיוני, ומהווה שקלול של הערכת סיכונים והאיזון שבין הטענות ההדדיות. פסק הדין ניתן ללא נימוקים וללא קביעות שבעובדה או שבמהימנות. הצדדים הסכימו לכך, וזוהי גם הדרך המקובלת והראויה בפסיקה על דרך הפשרה, בהתאם לשיקול דעת בית המשפט, על מנת שפסק הדין יהיה סופי, ויסיים את הסכסוך באופן סופי ותוך פרק זמן קצר.