אופיר נ' רציע ואח'

פסק דין

לאחר ששמעתי את הנהגים, ניתן בזאת פסק דין תוך ציון נימוקים בקצרה כדלקמן:

למעשה התובע אישר את גרסת הנתבע ביחס לכך שבעת שהוא חצה את צומת הרחובות המלאכה והצורף, ארע אירוע התאונה, כאשר הדגים בביהמ"ש עם מכוניות הצעצוע, את כלי רכבו עומד על קו הצומת, ממש כשהוא חוסם עם כלי רכבו את הפניה שמאלה.

אין מחלוקת ביחס למקום האירוע, כאשר בכיוון נסיעתו של התובע ישנם שני נתיבים, אשר פקוקים לעייפה בשעות הבוקר, כאשר התובע נוסע בנתיב הימני ולשמאלו כלי רכב אשר עצר על מנת לאפשר לנתבע לפנות שמאלה.

עוד אין מחלוקת בין הצדדים, באשר לעובדה כי מרבית האחריות מוטלת על הנתבע, הנתבעת מס' 2 שילמה לידי התובע 80% מהנזק, כך שלמעשה התביעה שלפני הינה ביחס ליתרה בשיעור של 20%.

בנסיבות העניין, כאשר מדובר בצומת אשר בשעות הבוקר המוקדמות הינו פקוק בכיוון נסיעתו של התובע וכאשר בצומת ישנה פניה שמאלה, גם אם אניח לטובת התובע כי בכיוון נסיעתו של הנתבע 1 ישנו תמרור עצור ותן זכות קדימה, הרי שגם מוקדי הנזק בשני כלי הרכב מחזק את גרסת הנתבע 1 לפיה, למעשה ביקש לפנות שמאלה למקום עבודתו ברחוב הצורף, יוצא איפה, כי הנתבע 1 לא ביקש לבצע פרסה במקום שבו אסור לבצע פרסה אלא להגיע למקום עבודתו.

כעת נשאלת השאלה, האם יש לתובע אשם תורם לקרות האירוע. בראות עיני, נראה כי בנסיבות כפי שתוארו, כאשר התובע מעיד על כך שהוא נוסע ישר, ואירוע התאונה ארע כאשר הוא היה בנסיעה מבלי שהוא שם ליבו לכך שכלי הרכב לשמאלו עוצר, במקום שבו ישנו מפגש רחובות המאפשר פניה שמאלה, לפני מעבר חצייה, הרי שבהכרח חציית הצומת ע"י התובע היתה כאשר הצומת אינו פנוי.

סוף דבר, הנני קובעת כי לתובע אשם תורם בשיעור של 20% ומשכך, דין התביעה להידחות ללא צו להוצאות.

ניתנה והודעה היום ג' חשון תשע"א, 11/10/2010 במעמד הנוכחים.

לימור רייך, רשמת

הוקלד על ידי: שיפרה סויסה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: