אופיר נ' מעון

פסק דין

1.תביעה כספית הוגשה בעילה של הפרת הסכם שכירות שנחתם בין התובעים לנתבע 1 שהנתבעים 2 ו- 3 , חתמו כערבים לקיומו.

ניהול ההליך:

2. הנתבע 1 (להלן – "השוכר") הודיע בדיון שהתקיים ביום 01/02/11 כי הוצא נגדו צו כינוס נכסים . בהתאם לכך, הופסק ההליך כנגדו (צו כינוס סומן ת/7 ראו ההודעה של המהל המיוחד מיום 6/6/12) ונשמעה עדותו של השוכר במסגרת ניהול ההליך כנגד הנתבעים האחרים.

הנתבעים 2 ו- 3 (להלן-"הנתבעים) לא התייצבו לישיבת הוכחות ולא הגישו תצהירי עדות ראשית במועד. לפיכך ניתן לבקשת התובעים פסק דין כנגד הנתבעים ביום 14/7/12 . ביום 8.11.12 ניתנה החלטה בבקשת הנתבעים בה הוריתי על ביטול פסק הדין.

טענות הצדדים:

3.אין חולק כי השוכר, חתם על הסכם שכירות ביום 17/01/05 (נספח א' לכתב התביעה להלן – "ההסכם הראשון") לפיו הוא שכר את המושכר המצוי ברחוב נזר דוד ירושלים (להלן-"המושכר ") לתקופה בת 18 חודש. ביום 23/01/05 חתם השוכר על נספח א' להסכם הראשון שכלל רשימת מיטלטלין שהמשכירים ישאירו במושכר וכן נחתמה באותו מועד "תוספת לחוזה שכירות (נספח ב' לכתב התביעה) בנוגע לזכותו של המשכיר לעשות שימוש בממ"ד שבמושכר ועל שינויים בערבויות לביצוע ההסכם הראשון בכלל זה העמדת ערבים אחרים והפסקת ערבותם של ה"ה אוחנה וכפיר. ביום 06/03/05 חתמו הנתבעים על ערבות להסכם הראשון ולנספח המיטלטלין בפני עו"ד גד פלר (נספח א' להסכם הראשון, להלן-"הערבות").

4.התובעים טוענים והשוכר לא הכחיש זאת, כי ביום 18/07/06 נחתם הסכם שכירות נוסף ביניהם ובין השוכר לפיו הוארכה תקופת השכירות למשך שנה , מיום 24/7/06 ועד ליום 23/7/07 (נספח ג' לכתב התביעה, להלן – "ההסכם השני"). לדידם, הנתבע 2 וכן אשתו המנוחה של השוכר, חתמו כערבים להסכם השני והשוכר, הפקיד סך של 43,700 ₪ בידיהם למרות שהיה עליו להעמיד ערבות בנקאית לטובתם פי ההסכם השני , בסך של 44,000 ₪.

5.לטענת התובעים על הנתבעים לפצות אותם בגין הפרות של השוכר את ההסכם בגין איחור בתשלום דמי שכירות ואי תשלום דמי שכירות כלל לרבע האחרון של תקופת השכירות לפי ההסכם השני, משחוללו השיקים שנתן השוכר. בנוסף, הופר ההסכם באי פינוי המושכר בתום תקופת השכירות השנייה כי אם לאחר חלוף 81 יום ממועד הפינוי שנקבע בהסכם השני. המושכר נמצא מוזנח והיו בו ליקויים ונזקים שנגרמו ע"י השוכר, ללא סיוד כמתחייב וניטלו ממנו מיטלטלין של התובעים שלא כדין ובניגוד להסכם. התובעים טוענים כי הנתבעים אחראים לנזקיהם משהשכירות ומהפרת ההסכם ע"י השוכר. התראות שנשלחו לנתבעים לא היה בהם כדי להועיל ומכאן התביעה.

6.הנתבעים טוענים מנגד כי ערבותם היא לקיומו של ההסכם הראשון בלבד והכחישו כי חתמו על ערבות להסכם השני או כי התבקשו או הסכימו להיות ערבים להסכם השני. לפיכך , טענו להיעדר יריבות ועילת תביעה כנגדם (סעיפים 8-9 לכתב ההגנה). לפיכך, ערבותם אינה תקפה להבטחת התחייבויות השוכר שחלו לאחר תום תקופת השכירות הראשונה. לפיכך, בהסתיים תקופת השכירות עם חלוף 18 חודש ממועד החתימה על ההסכם הראשון, הם פטורים מכל חבות לפי ההסכם ראשון .

7.לטענת הנתבעים ככל שנגרם נזק למושכר שבאחריותו של השוכר, הללו נגרמו בתקופת השכירות השנייה . היא הנותנת, שהשכירות הוארכה ללא טענה או דרישה מהם כערבים ומבלי שנטען אחרת בכתב התביעה. בדומה לכך, מיטלטלין ככל שנטלו שלא כדין ע"י השוכר מהמושכר, נטלו לאחר תום תקופת השכירות השנייה אשר אינם ערבים לגביה.

8. הנתבע 2 טען כאמור כי אינו חתום על ערבות להסכם השני ובכתב ערבות להסכם השני שהציגו התובעים זויפה חתימתו. המסמך, הנחזה להיות כתב ערבות, הוצג לו לראשונה במסגרת כתב התביעה. הנתבע 3, אינו חתום כלל על ערבות להסכם השני כי אם לערבות להסכם הראשון בלבד ועל כך, אין חולק.

9.הנתבעים הכחישו את טענות התובעים לפיהם מצבו של המושכר היה טוב בתחילת השכירות וטענו כי התגלו בו ליקויים כבר בתקופת השכירות הראשונה, שבאחריות התובעים. כך גם, חלק מהליקויים הנטענים הם כתוצאה מבלאי סביר אשר השוכר וכך גם הם, אינם אחראים להם. לא הוכח שיעור הנזק למושכר, המוכחש והם אינם אחראים לתשלומי דמי שכירות לתקופת השכירות השנייה שכן, הם אינם ערבים להסכם השני.

דיון והכרעה:

10.נספחים א' להסכם הראשון , כתב ערבות להסכם ולרשימת המיטלטלין , נחתמו ביום 06/05/05 על ידי הנתבעים ומכוחם הם ערבים "לכל התחייבות השוכר בהסכם זה", הוא ההסכם הראשון. בכתב הערבות נאמר כי הערבים ישלמו למשכיר "כל סכום שעל פי הסכם זה על השוכר לשלם למשכיר וזאת בתוך 7 ימים מעת משלוח דרישה מהמשכיר אלינו ו/או למי מאתנו בכתב ובדואר רשום ומבלי שהמשכיר יהיה חייב לנמק את בקשתו. ערבות זו הינה עצמאית אוטונומית ואינה תלויה בקיום התחייבות השוכר ואנו מוותרים על כל טענה לפי חוק הערבות תשכ"ז – 1967 לפי דין אחר". הערבות, נחתמה בפני עו"ד גד פלר כפי שנירשם בכתב הערבות ומבלי שהדבר הוכחש ע"י הנתבעים.

11. מכאן עולה כי הערבים אחראים לקיום התחייבויותיו של השוכר לתקופת השכירות שנקבעה בהסכם הראשון ובכלל זה למצבו של המושכר ולהחזרת המיטלטלין שהיוו חלק ממנו לפי הרשימה בנספח א' להסכם, בתום תקופת השכירות.

הנתבעים, העלו לראשונה במסגרת הסיכומים טענה שלא נטענה בכתב ההגנה לפיה הערבות מכוח ההסכם הראשון פקעה תוך 30 יום מתום תקופת השכירות כאמור בסעיף 9.1.3 להסכם הראשון.

דין הטענה להידחות בהיותה הרחבת חזית אסורה. למרות זאת בחנתי את הטענה לגופה ודינה להידחות. שכן, סעיף 9.1.3 להסכם הראשון קובע: "בתום 30 יום מתום תקופת השכירות ולאחר שהשוכר מילא אחר כל התחייבויותיו על פי הסכם זה, תבוטל הערבות האישית של הערבים". תנאי לפקיעת הערבות הוא קיום כל התחייבויות השוכר ולא די בחלוף 30 יום מתום תקופת השכירות הראשונה על מנת שתפקע הערבות. אם לא כן, מה רבותא למשכיר בקיומה של ערבות שפגה מאליה למרות אי קיום התחייבויות השוכר . בכך, יהיה כדי לסכל את תכלית הערבות בהיעדר אפשרות לשוכר להיפרע מהערב מקום בו הפר השוכר את התחייבויותיו . לאור האמור, אין לפרש את הסכמות הצדדים בניגוד ללשונו של הסעיף הנ"ל בהסכם, הכורך את קיום ההתחייבויות עם פקיעת הערבות ויש לפרשו בהתאם לכוונות הצדדים ולמטרת הערבות שבאה להבטיח את קיום התחייבויותיו של השוכר. כך גם עולה מסעיף 9.1.5 להסכם הראשון על אפשרות למימוש הבטוחות ללא הגבלת זמן , היכן שהופר ההסכם (על פרשנות הסכם ראו סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג- 1973 וע"א 3375/06 קמטק מערכות בע"מ נ' מדינת ישראל, משרד הביטחון [פורסם בנבו] 22.3.11]).

12.יחד עם זאת, יש להבחין בין החיובים הנוגעים לשכירות בתקופת השכירות הראשונה מכוח ההסכם הראשון והבטחת קיום התחייבויות השוכר באותה תקופה לגביה הערבות תקפה ובין הפרת התחייבויות השוכר בתקופת השכירות מכוח ההסכם השני שהערבות מכוח ההסכם הראשון, לא חלה לגבי ההסכם השני ותקופת השכירות השנייה.

13.אין חולק כי הנתבע 3 לא חתם על ערבות להסכם השני ( ראו גם עדותו של הנתבע 3 , עמ' 27 שורה 26). המחלוקת היא אם הנתבע 2 חתם על ערבות להסכם השני (ראו תצהירו בתמיכה לבקשה לביטול פסק הדין המכחיש את חתימתו על הערבות ). השוכר העיד כי הנתבעים לא חתמו על הערבות להסכם השני וכך גם התובע העיד כי החתימה של הנתבע 2 לא נעשתה בפניו ואף לא אושרה החתימה ע"י עו"ד פלר (עמ' 12 שורות 19-25, עמ' 13 שורות 8-22 , עמ' 14 שורות 3-9).