אופיר נ' -חברת פנדה-

פסק דין

בפניי תביעה כספית ע"ס 16,811 ₪.

התובע טוען, כי בזמן הרלוונטי לתביעה זו היו הנתבע 1 (להלן: "איזון") וגרושתו של התובע, גב' אודליה מיכל תמרת אופיר, שותפים בחברת פנדה, יבוא ושיווק חפצי נוי בע"מ, הנתבעת מס' 2 (להלן: החברה").

לטענת התובע, ביום 03.12.03 שכר איזון רכב מחברת 'קל אוטו תחבורה בע"מ' ששימש אותו ואת גרושתו של התובע במהלך עסקיהם בחברה.

התובע טוען, כי נתבקש ע"י איזון לשלם עבור שכירת הרכב תוך מתן הבטחה, כי יסדיר בהמשך את אופן התשלום, כך שיושת על החברה.

חרף התחייבותו כאמור, נאלץ התובע לשלם מכיסו הפרטי את עלות שכירת כלי הרכב, על אף שהרכב שימש בפועל הן את איזון והן את גרושתו של התובע, כאמור.

התובע טוען, כי חויב לשלם לחברת ההשכרה סך של 3,000 ₪ עבור 4 חודשי שימוש ברכב המושכר שנעשה בפועל ע"י גרושתו ו/או איזון.

עוד טוען התובע, כי אין בינו לבין החברה כל קשר, הוא איננו בעל מניות בה ובזמן הרלוונטי לתביעה דנן הוא לא עבד בה.

נטען, כי כל פניותיו של התובע אל איזון כדי להשיב לו את עלויות שכירת הרכב, לא נענו. מכאן, התביעה שבפניי.

לתמיכה בתביעתו, צירף התובע, בין היתר, שאילתא מרשם החברות אודות החברה, חוזה השכרת רכב מס' 300709371 מיום 03.12.08 ושלל קבלות של חברת 'קל אוטו תחבורה (1994) בע"מ' בדבר תשלום עלות שכירת הרכב.

הנתבע מכחיש, מכל וכל, את טענות התובע שפורטו בכתב התביעה.

לטענתו, שכירת הרכב נעשתה ע"י התובע בעצמו ולשימושו הפרטי.

איזון מכחיש בתוקף, כי הרכב נשכר לשימושו הפרטי ו/או שימוש החברה וכופר בטענה כי התחייב להשיב לתובע את עלות ההשכרה.

לטענתו, ניסה התובע להוציא ממנו כספים שלא כדין, שעה שציין את שמה של החברה על גבי הסכם ההשכרה.

עוד טוען הנתבע, כי אין כל קשר בין השימוש שעשה התובע ברכב לבין החברה וכי הרכב הנ"ל מעולם לא שימש את החברה.

חיזוק לעמדתו, מוצא הנתבע בחוזה ההשכרה, בו מצוין שמו של התובע כמי ששכר את הרכב והוא אף חתום עליו.

בדיון שהתקיים בפניי העידו התובע ואיזון, וכל אחד מהם חזר על גרסתו שבכתבי הטענות.

אחר שעיינתי בכתבי הטענות על צרופותיהם, שקלתי את עדויות הצדדים ובחנתי את שלל הראיות שהוגשו לתיק, אני מחליטה לדחות את התביעה, וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן:

הגם שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט "מגמיש" את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע החובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

לדידי, במקרה דנן, לא עלה בידי התובע להרים את הנטל ולהוכיח תביעתו במידה הנדרשת.