אופיר ואח' נ' אלדן ואח'

פסק דין

תביעה ותביעה שכנגד לשיפוי בגין נזקים אשר אירעו לרכבי הצדדים כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 8/2/09.

לשם הנוחיות יכונה להלן התובע – הוא הנתבע שכנגד – "התובע" והנתבעות – הן גם התובעות שכנגד :"הנתבעות".

1. לטענת התובע, עת נסע ברחוב הרצל בנתיב השמאלי מבין שני נתיבים, הנתבעת אשר ביקשה לפנות לשמאל, חצתה את נתיבו במפתיע ומשכך, התנגש רכבו ברכבה. התובע טוען כי האחריות לתאונה מוטלת לפתחה של הנתבעת ומשכך, עליה לשפותו בגין נזקיו בסך 10,735 ₪.

2.לטענת הנתבעת , בכיוון התנועה בו נסעו התובע והיא, היה רק נתיב נסיעה אחד ואילו שני הנתיבים האחרים הינם לכיוון הנסיעה מנגד . לטענת הנתבעת היא אמנם ביקשה לפנות לשמאל ורכב אשר בה ממול עצר על מנת לאפשר לה ביצוע פניה כאמור , אלא שהתובע אשר ביקש לעקוף את רכבה משמאל- פגע בה תוך כדי פנייתה. לאור האמור, טוענת הנתבעת כי האשמה בתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע ובמסגרת התביעה הנגדית תובעת את נזקיה בסך של 6185 ₪.

הדיון:

3.במסגרת הדיון בפני בית המשפט העידו התובע והנתבע – איש איש לגירסתו . כן, הוצגו בפני בית המשפט חוות דעת ותמונות הנזק לרכבי הצדדים וכן, הוצג במהלך הדיון, סרטון וידאו באמצעות מכשיר הטלפון הסלולרי של הנתבעת ממנו עולה תוואי הכביש.

לאחר שעיינתי בעדויות ובראיות הנני מוצאת כי דין התביעה להתקבל חלקית ודין התביעה שכנגד להדחות לאור קיזוז סכומה והכל כפי שיפורט להלן.

4.למעשה אין חולק בין הצדדים כי התאונה אירעה עת הנתבעת אשר נסעה בנתיב הימני ביותר ביקשה לפנות שמאלה , עוד אין חולק כי הנתבע נסע במסלול שהוא שמאלי לנתיב הנסיעה של התובעת ומשכך, פגע בה עת ביצעה את הפניה. המחלוקת בין הצדדים מתמצית למעשה בשאלה האם – נסיעת התובע בנתיב הנסיעה משמאל לנתבעת היתה כדין- או שמא מדובר בעקיפה מסוכנת ואשר אינה חוקית .

עיון בסרטון הוידאו של מיקום התאונה מעלה כי מדובר בכביש דו סטרי ובו שלושה נתיבי נסיעה. בין כל אחד מן הנתיבים עובר קו הפרדה מקווקוו המאפשר עקיפה ותנועה מנתיב לנתיב בכל כיוון. אציין כי אמנם, מסרטון הוידאו ניתן לראות כי בהמשך הרחוב , קיים בין שני נתיבי התנועה אי תנועה המפריד בין שני כיווני הנסיעה המעיד על כך שכיוון הנסיעה בו נסעו הצדדים קיים נתיב אחד העובר מימין לאי התנועה ואילו בכיוון הנגדי קיימים שני נתיבים משמאל (מכיוון הנסיעה של הצדדים) לאי התנועה.

הואיל וכאמור, במיקום בו נסעו הצדדים היה קו מקווקוו בין נתיב הנתבעת לנתיב התובע, הרי שאין חולק כי נסיעת התובע בנתיב השמאלי –לא היתה בניגוד לחוקי התנועה . יתרה מכך, הנני קובעת כי במיקום הספציפי, לא ניתן היה בהכרח לדעת לאיזה כיוון נסיעה משתייך נתיב הנסיעה האמצעי בו נסע התובע.

זאת ועוד, הנני מקבלת את גירסתו של התובע ובהתאם לה הרכב אשר בה ממול לנתבעת נסע בנתיב השמאלי ביותר (מכיוונם של הצדדים) ואילו התובע נסע בנתיב האמצעי שאם לא כן, היה רכבה של הנתבעת מוטח אל הרכב אשר עצר על מנת לאפשר לה פניה לשמאל – כטענתה ונלכד בין רכב התובע לבין הרכב העוצר.

לאור תנאי תוואי הדרך והנסיבות כפי שנקבעו על ידי לעיל, הנני קובעת כי היתה מוטלת על הנתבעת האחריות להסתכל במראת הצד על מנת לבדוק האם לא מגיע רכב מהנתיב האמצעי ולא היה די בכך, שרכב בנתיב המרוחק יותר, עצר ואיפשר לה לפנות לשמאל.

יחד עם זאת, הנני קובעת כי גם על התובע מוטלת חלק מן האחריות לתאונה וזאת, הואיל וטענתה של הנתבעת ולפיה, רכב ממול עצר על מנת לאפשר לה לפנות – לא נסתרה ומכך נובע כי הנתבעת אמנם סימנה על כוונתה לפנות – באיתות. זאת ועוד, מיקום הפגיעה ברכב הנתבעת - במרכזו, מעידה על כך שהנתבעת כבר החלה בפועל בפניה עת פגע בה התובע שכן, לו היתה רק מתחילה בסטייה לכיוון שמאל, היה רכבו של התובע פוגע בה בחלק הקדמי של רכבה. בנסיבות אלו מוטלת גם על התובע אחריות לתאונה , הואיל ונסע באופן לא זהיר ולא הבחין באיתותה זה וזאת, למרות שרכב ממול נתן דעתו לכך.

5.לאור האמור לעיל, בבואי לקבוע את שיעור האחריות של כל אחד מן הצדדים לתאונה, הנני קובעת כי שיעור האחריות הינו זהה, דהיינו – 50%- 50%.

מכך, גם האחריות לנזקים צריכה להתחלק באופן שווה.

התובע העמיד את נזקיו על סך של 10,735 ₪, מתוכם סך 1000 ₪ בגין עוגמת נפש. אינני סבורה כי בנסיבות אלו זכאי התובע לפיצוי בגין עוגמת נפש ומשכך, הנני קובעת כי נזקיו עומדים על סך של 9,735 ₪- אשר נתמכו בחוות דעת שמאית.

הנתבעת העמידה את נזקיה על סך 6,185 ₪ אשר הוכחו באמצעות חוות דעת שמאית.

לאור שיעור האחריות כפי שנקבע לעיל, הנני קובעת כי על כל אחד מן הצדדים לשאת במחצית מנזקו של הצד השני – וקיזוז הסכומים אלו מאלו מביא לתוצאה ובהתאם לה – התביעה שכנגד נדחית ועל הנתבעת מוטלת החובה לשלם לתובע סך של 1,775 ₪.

6.סוף דבר – התביעה מתקבלת באופן שהנתבעות ביחד ולחוד תשלמנה לתובע סך של 1,775 ₪ וזאת, בתוך 30 יום מיום פסק הדין שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.