אוסמן נ' אוחיון יקותיאל שרון ואח'

פסק דין

עובדות

1.התובע, יליד 7.6.1982, סבל מפגיעה רב-מערכתית, בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 29.1.2001 (להלן: "התאונה"). בעקבות התאונה פונה לבית חולים תל השומר, עם שברים בצלעות, שבר של הסקפולה הימנית ושבר של הפרוצס הרוחבי בחוליות L3-L5 בעמוד השדרה המותני. זרועו הימנית קובעה בניתוח. ביום 12.2.2001 שוחרר התובע לביתו, אך בשל חוסר איחוי של שבר ההומרוס הימני ולצורך השתלת שתל עצם התאשפז שוב בין התאריכים 23-25.10.01 (נספח ב' לת/2). כתוצאה מהתאונה נפגע התובע גם בלסת התחתונה ובעיניו.

לאחר שיחרורו המשיך במעקב אורטופדי ונוירולוגי והחל בטיפול פסיכיאטרי בעקבות חרדותיו ותלונותיו על חלומות סיוט קשים המלווים בחרדה לחזור לנהיגה. התובע אובחן כסובל מתסמונת פוסט-טראומטית ולמרות שהחליף מספר מטפלים לא מצא לטענתו מזור לנפשו.

2.הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות. המחלוקת נסובה על גובה הנזק.

מומחים רפואיים

מטעם בית המשפט מונו חמישה מומחים רפואיים:

3.ד"ר הורוביץ, מומחה לניתוחי פה ולסת (להלן: "הורוביץ"), קבע בחוות דעתו כי פתיחת הפה אינה מוגבלת, אך עם כל פתיחה מופיעה תנועת עקלתון ונקישה עזה במפרקי הלסת. בסגר השיניים ניתן להבחין מגע TETATET של השיניים החותכות. נכותו הצמיתה של התובע בשל הפגיעה בלסת התחתונה והפרעות בפתיחת הפה היא 5% נכות לפי סעיף 73(2)א'2 בהתאמה, ו-1/4% נכות לפי סעיף 74(1)ד' ו-ח' בגין אובדן שן. סך הכל נכותו המשוקללת של התובע בתחום זה היא 5.25%.

בנוסף לכך, קבע ד"ר הורוביץ את העלויות בהן התובע יצטרך לשאת למשך תוחלת חייו.

4.ד"ר ראובן בן טובים, מומחה למחלות א.א.ג. (להלן: "בן טובים"), קבע בחוות דעתו כי לתובע לא נותרה נכות לצמיתות.

5.ד"ר ענת גבאי, מומחית בתחום העיניים (להלן: "גבאי"), התייחסה בחוות דעתה לחולשה הניכרת ביכולת החיבור הדו-עיני לקרוב ורחוק, אשר מפריעה לתיפקוד היומיומי ופוגעת ביכולת העבודה והקריאה בכל גיל, בעיקר לבחור צעיר. לעיתים רחוקות ניתן לשפר את המצב באמצעות תרגילים. נכותו הצמיתה של התובע בגין הפגיעה היא 10% על פי סעיף 57-1 לתקנות המל"ל.

ב"כ הנתבעת הפנה שאלות הבהרה לגבאי, אשר חזרה על הקביעות שבחוות דעתה לענין "תרגול" התובע (תשובה 4) והוסיפה כי ניתוח עשוי לתקן את המצב, אך מקרים בודדים מנותחים בשל הסיכון הכרוך בכך שההפרעה תפריע גם בראיה לרחוק בעוד שכיום באה לידי ביטוי במיוחד בראיה לקרוב.

6.הצדדים הסתפקו בהגשת חוות הדעת ללא זימון המומחים דלעיל לחקירה בבית

המשפט ועל כן אני מאמצת את קביעותיהם ביחס לנכויות הרפואית שקבעו.

7. ד"ר גרינטל, מומחה בתחום האורטופדי (להלן: "גרינטל"), קבע בחוות דעתו, כי ניתן להבחין בהגבלה קלה בחלק מתנועות עמוד השדרה הצווארי, דילדול ניכר בשריר הזרוע הימנית, ירידה בתחושה לפי פיזור של העצב המוסקולו-קוטנאוס, צלקות מכוערות ורגישות בזרוע הימנית והגבלה קלה בחלק מתנועות עמוד השדרה המותני. מבחינת תנועת הכתף, תנועה זו מושפעת מהתקופה שבה לא יכול היה להפעיל את הזרוע עקב חוסר חיבור, הצלקת הניתוחית של אזור הכנסת המסמר עשויה להשפיע על הטווח, כמו גם השבר בעצם השכמה.

בסיכום חוות הדעת קבע גרינטל כי נכויותיו של התובע הן כדלקמן:

2% בגין הגבלה בתנועת הכתף הימנית לפי סעיף 41(4)א-ב מותאם.

2% בגין הגבלה מזערית בחלק מטווח תנועות הצוואר, לפי סעיף 37(5)א' מותאם.

2% בגין הגבלה מזערית בטווח עמוד השדרה המותני לפי סעיף 37(7)א' מותאם.

15% בגין הנזק לעצב המוסקול-קוטנאוס עם דלדול שרירים והפרעת תחושה בצורה בינונית – עד קשה לפי סעיף 31(6)א' I-II מותאם.