אוסטרוב נ' (אייץ.אנד.איי)

פסק דין

בפניי תביעה לפיצוי בסך 4,845 ₪ כתוצאה מממעשה או מחדל של הנתבעת.

אין מחלוקת על כך שהתובעת רכשה כרטיס טיסה הלוך ושוב לקיאב מאת הנתבעת.

בתחילת הדרך, ב-10.5.10, הנתבעת הציעה לתובעת נסיעה תמורת 422 דולר, אך הסבירה לה שעד כירטוס הכרטיס המחיר גמיש ויכול להעלות. עד שהתובעת החליטה סופית מתי היא נוסעת אכן עלתה הוצאת הכרטיס ל-538 דולר אם כי הנתבעת הסכימה להנפיק את הכרטיס תמורת 510 דולר. התובעת שילמה שני תשלומים על חשבון רכישת הכרטיס בסכום כולל של 450 דולר והכרטיס הונפק לה.

לדברי התובעת ואמה מס' ימים לפני הטיסה התקשרה נציגת הנתבעת ודרשה את השלמת 60 הדולר ואף איימה שהיא יכולה לבטל את הכרטיס אם הסכום לא ישולם. לכן אמא של התובעת שילמה את היתרה באמצעות כרטיס אשראי. התובעת נסעה לקיאב ובילתה חופשתה שם, אך כאשר הגיעה לשדה התעופה בקיאב על מנת לחזור ארצה ב-3.8.10 נאמר לה בדלפק שהכרטיס שלה בוטל ושאם היא רוצה לטוס עליה לקנות כרטיס חדש. אין ספק שהדבר גרם לתובעת בהלה ועוגמת נפש והיא כמובן יצרה קשר עם אמא שלה בארץ אשר בתורה יצרה קשר עם נציגת הנתבעת.

כנראה היו מס' שיחות טלפון עד שבמהלך הבוקר התברר לנציגת הנתבעת שחברת התעופה בחו"ל העבירה את התובעת לטיסה אחרת באותו יום והנתבעת סיפקה לאמא של התובעת את מס' הכרטיס והתועת הצליחה לעלות על הטיסה הבייתה.

על סמך האירועים האלו עותרת התובעת לפיצוי בסכום של 4,840 ₪.

הסכום מורכב מ-88 דולר תוספת למחיר הכרטיס מעבר 422 דולר שהוסכם בהתחלה ועוד 4,500 ₪ לכיסוי עלות שיחות טלפון מחו"ל ופיצוי עבור עוגמת נפש שנגרמה לתובעת בגין מסכת הייסורים שעברה בנסיונה לשוב חזרה ארצה.

עמדת הנתבעת היא שאכן חלה עליה במחיר הכרטיס דבר שמקובל כאשר לקוח אינו מוכן לכרטס את הכרטיס טיסה. במקרה דנן, המחיר אכן עלה מ-422 דולר ל-510 דולר.

נציגת הנתבעת גב' אלה שימונוב לא מבית המשפט שאכן הנפיקה את הכרטיס לתובעת לפני שקיבלה את מלוא הכסף ואכן דרשה את היתרה מאמא כפי שהיה מוסכם ביניהן.

בכל הנוגע למה שהתרחש בקיאב, הנתבעת טוענת שבתור סוכן נסיעות בארץ אין לה אחריות על מה שמתרחש בחו"ל. לא זו בלבד אלא מייד שאמא של התובעת יצרה איתה קשר היא פעלה בזריזות וביעילות כדי להביא את המצב לתיקונו והדבר נעשה. על פי האמור בכתב ההגנה, על כל האי נעימויות, מה שקרה לתובעת אינו דבר שכיח בחודשי העומס ואין לה כסוכנת נסיעות כל דרך להתערב בשיקול דעתה של חברת התעופה אשר פעלה מיוזמתה כאשר העבירה את התובעת מטיסה לטיסה.

לאחר ששמעתי את דברי בעל הדין, החלטתי לדחות את התביעה הזאת ולהלן הנימוקים לכך:

1.בכל הנוגע לתוספת לסכום הכרטיס, התובעת היתה יכולה לא לרכוש את הכרטיס ב-520 דולר ואין כל בסיס להחזיר לה את היתרה מעל הסכום של 422 דולר.

2.הובהר לה חד משמעית על ידי הנתבעת שכל עוד שאין כירטוס המחיר גמיש. לא מצאתי כל פגם בדרך ניהולה של הנתבעת בעניין זה.

3.בתור סוכנת נסיעות חובתה של הנתבעת להנפיק כרטיס בהתאם לסכום ששולם לה ולדאוג שכסף עבור הכרטיס הועבר לספק בניכוי עמלה המגיעה לנתבעת.

ברגע שתפקיד זה מבוצע בצורה תקינה אין לנתבעת אחריות על שינויים בלוח הזמנים של טיסות שמתנהלות בחו"ל. הדבר מעוגן באמנת ורשה ובמסגרת חוק ההובלה האוירית תש"מ-1980. באמנת ורשה סעיף 19 נאמר:"המוביל ישא באחריות לנזק שנגרם מחמת איחור בתובלה אוירית של נוסעים כבודה או טובין".

מה שהתרחש בקיאב באותו יום אינו נופל בגדר אחריותה של הנתבעת ואין לפנות אליה בתלונה.

הנתבעת פעלה בצורה יעילה ומהירה לתקן את המצב.

בית המשפט לא מתעלם מכך שהתובעת כאישה צעירה היתה במצוקה מסויימת עד שהנתבעת פתרה את הבעיה אך אין בסיס לפיצוי מטעם הנתבעת.

אשר על כן , הנני דוחה את התביעה.