אוסטנסקי ולרי נ' כהן עמנואל גד ואח'

פסק דין

על פי כתב התביעה המדובר באירוע של תאונת דרכים אשר התרחשה ביום 26/9/06 בתחנת דלק באשדוד , עת עמד רכבו של התובע ממתין לתורו לתדלק את הרכב , רכבו של הנתבע 1 אשר עמד ליד רכב התובע נסע לאחור ופגע ברכב התובע .

הנתבע מספר 1 לא הגיש כתב הגנה כנגד התביעה וביום 1/2/09 ניתן נגד הנתבע 1 פסק דין בהעדר הגנה בהתאם לתקנה 97 לתקנות סדר הדין .

הנתבעת 2 מי שהיתה מבטחת רכבו של הנתבע 1 בביטוח חבות כלפי צד ג' , הגישה כתב הגנה בו טענה כי הנתבע 1 לא מסר הודעה על התאונה , ולא מסר גרסה לגבי צורת התרחשותה, כי לא הוצג לה רשיון נהיגה של המבוטח שלה, ולא נבדקה שאלת הכיסוי הביטוחי אם הוא חל על הנתבע 1 .

טענתה המרכזית של הנתבעת 2 היא כי סכום הנזק האמיתי , נופל מסכום ההשתתפות העצמית החלה על המבוטח, ועל כן אין לחייבה לשלם את הסכום גם אם הנתבע 1 אחראי לתאונה .

לענין שיתוף הפעולה מצד המבוטח וקיומם של התנאים להפעלת סעיפים 24-25 לחוק חוזה ביטוח , כבר נפסק הן בהלכה והן בספרות ( ראה עמוד 88 בספרו של דוד ששון על תאונת הדרכים ) כי אי מתן הודעה על התאונה מצד המבוטח איננה היא לכשגופה , טענה המצדיקה הסרת הכיסוי הביטוחי ממנו .לא ארחיב בענין הזה , שכן הפך להיות מן המפורסמות .

באשר לטענת ההגנה המסתמכת על הוראות סעיפים 24-24 לחוק חוזה ביטוח , טענותיה של הנתבעת לא התבררו מן הפן העובדתי, קרי השאלה מה עשתה הנתבעת 2 על מנת לברר את חבותה , לא הוכח שאילו המבוטח שיתף פעולה טוב יותר או בכלל , היתה יכולה להביא לחסכון לטובתה, או אף להדוף חלקית או במלואה של תביעת התובע. שכן הנתבעת 2 לא הביאה עדים כלל

גם טענה זו של הנתבעת אני דוחה .

נותרה הטענה כי סכום הנזק שנגרם נופל מגובה השתתפות העצמית של המבוטח ,ועל כן אין חובה על המבטחת לשאת בסכום זה .

טענה זו ראויה לבחינה מעמיקה והתייחסות רחבה.

יש לבחון את השאלה משני היבטים, היבט המתבסס על מהותו של חוזה הביטוח וההתחייבויות שכל אחד מן הצדדים לו מקבל על עצמו , וכן מן היבט הפורמאלי התחיקתי .

על פי תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), התשמ"ו-1986 הוגדרה פוליסה תקנית על פי התקנות מה היא כדלקמן

 1. פוליסה תקנית (א) הפוליסה בחוזה לביטוח רכב פרטי (נזקי רכוש ונזקי רכוש של צד ג') תהיה לפי התנאים והנוסח המפורטים בתוספת (להלן - הפוליסה התקנית).לענין תקנות אלה, "רכב פרטי" - רכב פרטי כהגדרתו של מונח זה בפקודת התעבורה [נוסח חדש] 3 (להלן - הפקודה), לרבות רכב מסחרי כהגדרתו של מונח זה בפקודה שמשקלו עד 4 טון, למעט "אופנוע".

על פי סעיף 23 לפוליסה התקנית , נקבע לענין ההשתתפות העצמית כי

23. השתתפות עצמית (א) בקרות מקרה ביטוח המכוסה לפי פרק א' לפוליסה זו, פרט למקרה ביטוח שגרם לרכב לאבדן גמור או לאבדן גמור להלכה ינוכה מתגמולי הביטוח סכום של השתתפות עצמית הקבוע במפרט לגבי כל תביעה ובהתאם לסוג הנזק שנגרם ובלבד שלענין השתתפות עצמית לנזק של ירידת ערך יחולו הכללים המפורטים בתקנה 3א. (ב) בקרות מקרה ביטוח המכוסה לפי פרק ב' לפוליסה זו, ישלם המבטח לצד שלישי את כל הסכומים שהמבוטח יהיה חייב לשלם כאמור בסעיף 12 לעיל. המבטח יגבה מהמבוטח את סכום ההשתתפות העצמית הקבוע במפרט בשל מקרה הביטוח ולא ינכה את סכום ההשתתפות העצמית מהסכומים המשולמים לצד שלישי. (ג) על אף האמור בסעיף קטן (ב) אם הסכום שהמבוטח חייב לשלם לצד שלישי שווה לסכום ההשתתפות העצמית, או קטן ממנו, ישא המבוטח בעצמו בתשלום לצד השלישי והמבטח לא יהיה חייב לשלם לצד השלישי כל סכום שהוא.

כך שאין עוד מחלוקת כי אם סכום הנזק נופל מגובה ההשתתפות העצמית , יישא המבוטח בתשלום הנזק והוא בלבד .

הפן המהותי , משמעותן של המלים השתתפות עצמית, הינה שונה , לטעמי , מן המקובל בין חלקים נרחבים מציבור עורכי הדין, או העוסקים בנושאי ביטוח . יש מי שטוען כי המבטח תמיד ישלם לניזוק את הפיצוי על הנזק, והוא רשאי לגבות מן המבוטח "השתתפות" בכיסוי הנזק . לטעמי זו פרשנות לא נכונה הבנויה על הבנה לא מדויקת של המושג" השתתפות עצמית" אולי השימוש במלה "השתתפות" בהקשר זה מטעה שכן סובר מי שסובר כי המבוטח משתתף בכיסוי הנזק בסכום השווה לסכום ההשתתפות העצמית , ולא היא . למעשה הסכום בנזק השווה לגובה ההשתתפות העצמית, איננו מכוסה ע"י הביטוח לכתחילה . זאת אומרת, המבוטח מכוסה בתביעות צד ג' על ידי הביטוח רק מהשקל הראשון שאחרי הסכום השווה לסכום הקרוי "השתתפות העצמית". למעשה בסכום השווה להשתתפות עצמית , אין המבוטח מכוסה, והוא בבחינת אחראי ישיר ובלעדי כלפי הניזוק. יש הגיון בקביעה זו, על מנת שהמבוטח יהיה בעל עניין להימנע מגרימת נזקים, ושלא יקל ראש בשימושו בכלי המבוטח, בהתבסס על ההנחה שתמיד חברת הביטוח תשלם

נכון כי ניתן לבטל סעיף ההשתתפות העצמית בפוליסה, אך גם זאת כנגד תוספת תשלום לדמי הביטוח . והדבר רק תומך בפרשנות הנ"ל לקיומו של סכום השתתפות עצמית. רוצה לומר , אם המבוטח חפץ לכסות את עצמו מן השקל הראשון, עליו לשלם תוספת לדמי הביטוח כדי שהכסוי יכלול גם את הסכום מהשקל הראשון. לא נתבקשה הרחבת כיסוי ,ולא שולמה פרמיה בגין הרחבה זו אזי הביטוח מתחיל מעבר לסכום הקרוי "השתתפות עצמית"

.

צא ולמד כי סכום הנזק השווה לסכום ההשתתפות העצמית, אינו מבוטח כלל ( אלא אם יש בפוליסה סעיף ביטול מיוחד כנגד תשלום נוסף על חשבון דמי הביטוח ) ותמיד המבטח הוא אשר יישא בסכום זה , ישירות, ולא דרך כך שהמבטח ישלם והמבטח יפנה למבוטח לגבית הסכום.