אוסטה נ' ברמן

פסק דין

מדובר בתביעה בגין תאונת דרכים.

שני כלי הרכב נסעו במקביל זה לזה כאשר התובע, במונית, נסע בנתיב המיועד לתחבורה ציבורית, משמאל לכיוון נסיעת הנתבע.

התאונה אירעה בצומת מרומזרת, כאשר הנתבע ביקש לפנות שמאלה ולחצות, בתוך כך את נתיב נסיעת התובע.

הפגיעות בכלי הרכב הן סימטריות – רכב התובע נפגע בכנף הימנית קידמית ורכב הנתבע נפגע בכנף השמאלית קידמית.

התובע טוען כי הוא היה בנסיעה שוטפת כאשר ראה מרחוק את הרמזור בכיוון נסיעתו מאיר באור ירוק.

הנתבע טוען כי הוא עמד ברמזור לפנייה שמאלה ולכשהרמזור התחלף לאור ירוק הוא החל בנסיעה.

על פי תוכנית הרמזורים של הצומת מתבררות העובדות הבאות:

ראשית, הרמזור לפנייה שמאלה, בכיוון נסיעת הנתבע (רמזור מספר 4), מתחיל במופע הירוק מיד לכשברמזור בכיוון נסיעת התובע (רמזור מספר 10) מסתיים האור הירוק.

שנית, הרמזור בכיוון הנסיעה ישר, בכביש בו עמד הנתבע (רמזור מספר 3), מתחיל במופע ירוק עוד בטרם מסתיים האור הירוק בכיוון נסיעת התובע (רמזור מספר 10). כלומר, יש זמן קצר של חפיפה באור הירוק בין הרמזורים.

התובע טוען, כאמור, כי הוא התקרב לצומת, ראה את האור הירוק והמשיך בנסיעה לתוך הצומת, באור ירוק.

לטענתו, הנתבע החל בנסיעה שמאלה, כאשר נדלק האור הירוק ברמזור לנסיעה ישר (רמזור מספר 3) מתוך טעות של הנתבע, למרות שברמזור לפנייה שמאלה (רמזור מספר 4) טרם נדלק האור הירוק (טעות ידועה ונפוצה לצערינו)

בשל כך, טוען התובע כי הנתבע אחראי לתאונה.

הנתבע טוען, כאמור, כי הוא עמד בצומת והמתין לאור הירוק בכיוון הפנייה שמאלה (רמזור מספר 4) ורק לכשזה נדלק הוא החל בנסיעה.

לטענתו, הנתבע נכנס לצומת כאשר האור הירוק בכיוון נסיעתו (רמזור מספר 10) כבר נסתיים (התנהלות המוכרת בכינוי 'גניבת' רמזור).

בשל כך, טוען הנתבע כי התובע אחראי לתאונה.

עיינתי היטב בתוכנית הרמזורים, בצילומי הצומת, בפגיעה ברכב התובע ובטיעוני הצדדים בכתבי הטענות ובעדויותיהם, והגעתי למסקנה כי לא ניתן להכריע במחלוקת בין הצדדים.

שתי הגירסאות הן סבירות והגיוניות ושתיהן יכולות להביא לתוצאה שקרתה.

אין בחומר כל רמז או נקודת אחיזה אשר יכולה לבסס קביעה כי גירסא אחת עדיפה על השניה.

בנסיבות אלה, התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כיוון שהמאזניים נותרו שקולות.