אוסדון נ' מעוז

פסק דין

עסקינן בתביעה כספית ע"ס 5,000 ₪ שהגיש התובע בגין נזקים ועוגמת נפש שנגרמו לו, לטענתו, עקב הפרת חוזה.

הנתבע מתווך במקצועו, תיווך בין התובע, השוכר, לבין הבעלים והמשכיר של דירת מגורים ברח' דגניה בקריית חיים.

התובע טען בתביעתו כי במעמד החתימה על הסכם השכירות, הובטח לו : שהדירה תהיה "נקייה מחובות", סיוד הדירה, התקנת מזגן לאחר הכניסה לדירה ותכולה תקינה הכוללת מקרר, מכונת כביסה, תנור גז, מיטה ומזרן.

לטענתו, הבית לא סויד, המכשירים בדירה (מקרר, תנור ומכונת הכביסה) לא היו תקינים, המזגן לא הותקן ואף הוא נאלץ לשלם חובות הדייר הקודם בסך של 1,800 ₪.

בכתב ההגנה טען הנתבע כי התובע שילם לו סך של 300 ₪ בלבד, ע"ח דמי התיווך וכי הוא תבע אותו ביתרת הסכום בנוסף פיצוי מוסכם בהתאם להסכם התיווך.

הנתבע הכחיש את טענות התובע בכתב התביעה וטען כי אף אם אלה היו נכונות, אין יריבות משפטית בינו לבין התובע וכי על התובע להעלות את טיעוניו כנגד הבעלים של הדירה.

5. הצדדים העידו בפני.

התובע חזר על טענותיו בדבר הפרת ההתחייבות. הוא העיד כי עת ניגש להעביר את מונה החשמל על שמו, נאלץ לשלם סך של 600 ₪, בגין חוב קודם. כן העיד כי המקרר והתנור לא היו תקינים וכי הוא לרכוש מקרר יד שנייה בסך של 1150 ₪ (כולל הובלה ותרמוסטט) וכירה חדשה בסך של 200 ₪.

בנוסף, העיד התובע כי הנתבע הודיע לו שבדירה מותקנים ארונות מטבח והתברר כי לא כך הדבר, ומכאן הוא נאלץ לרכוש ארונות יד שנייה בעלות של 600 ₪.

הנתבע בעדותו חזר והכחיש את טענותיו של התובע. הוא הסביר כי תיעד בכתב בסוף הסכם השכירות את תכולת הדירה, כולל המכשירים החשמליים, אך בניגוד לטענות התובע לא התחייב לתקינותם של אלה והרישום בא כדי לפרט את תכולת הדירה בלבד. הנתבע ביקש להדגיש כי מדובר במוצרים של בעלת הדירה ולא שלו ומכאן שאינו יכול להתחייב דבר אודות תקינותם.

לעניין סיוד הדירה, העיד הנתבע כי התובע ביקש להיכנס לדירה לפני המועד המוסכם בהסכם וכי הוא (התובע) הגיע להסכמה עם בעלת הדירה כי הוא יצבע את הדירה בעצמו.

אשר לחובות שהיו רשומים על הדירה, העיד הנתבע כי לאחר מספר ימים מכניסת התובע למושכר נודע לו מבעלת הדירה כי החשבונות הועברו ע"ש התובע ומכאן שטענותיו של אחרון זה בעניין תשלום חובות של הדייר הקודם אינן נכונות.

6. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכל המסמכים שהוגשו בפניי, לאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי מעדויותיהם באופן בלתי אמצעי, החלטתי לדחות את התביעה.

אין מחלוקת כי הנתבע עוסק בתיווך והיה החוליה המקשרת בין התובע כשוכר לבין המשכיר. הסכם השכירות שנחתם בין התובע לבין המשכיר אינו מקים יריבות כלשהי בין התובע לבין הנתבע ולא הוכח בפני כי הנתבע התחייב למלא אחר התחייבות המשכיר ו/או כי היה ערב לקיום התחייבויות הצדדים להסכם.

אין חולק כי בדף האחרון של הסכם השכירות ותחת הכותרת "רשימת החפצים" פירט הנתבע בכתב ידו את המכשירים החשמליים הקיימים בדירה, אולם בין זה לבין התחייבות לתקינות המכשירים בדירה, הדרך ארוכה. גרסת הנתבע לעניין זה היא גרסה הגיונית ואמינה בעיניי ולפיה הרישום נועד כדי לתעד את תכולת הדירה בלבד.

אף אם ניתן היה לקבל את הטענה כי הנתבע התחייב לתקינות המכשירים, הפרתה של התחייבות זו לא הוכחה; התובע לא צירף לתביעתו מסמכים כלשהם המאששים את טיעוניו לגבי מצבם של המכשירים הקיימים בדירה, ולא צירף קבלות המעידות על רכישת מכשירים כלשהם תחת אלה שהיו בדירה.

התובע ביקש בתום הדיון שהות להצגת מסמכים רלוונטיים, אולם עד לעת כתיבת פסק הדין, ועל אף חלוף האורכה שניתנה לתובע, לא הוגשו מסמכים או קבלות כלשהם. במצב דברים זה, התובע לא הוכיח אי תקינות המכשירים בדירה וודאי שלא הוכיח הוצאת כספים כלשהם לצורך רכישת מכשירים חלופיים.

ב. התובע לא הוכיח כי הנתבע התחייב בפניו להתקין מזגן ועניין זה לא מאוזכר בהסכם השכירות כלל; אם המשכיר עצמו לא התחייב להתקין מזגן, טענת התובע לפיה הנתבע – המתווך – התחייב בעצמו להתקין את המזגן, הינה טענה מחוסרת הגיון ומכל מקום לא מצאתי לקבל את גרסת התובע בעניינה.

גם טענת התובע באשר לארונות המטבח אינה הגיונית, שכן התובע עצמו העיד כי היה בדירה לפני החתימה על הסכם השכירות ויכול היה להיווכח בעצמו כי אין בה ארונות מטבח.