אונימאצ'י נ' משרד הפנים

החלטה

בפניי בקשה לפטור מאגרה.

לטענת ב"כ המבקש, המבקש נתין ניגריה אשר הגיע לישראל ע"מ לקבל מקלט מדיני, ללא תמיכה כלכלית מצד משפחתו. המבקש נעדר חסכונות ונכסים, וחוסר מעמדו בישראל הביא לכך שאין לו מסמכים שיעידו על כך. כל ממונו מסתכם במעט כסף, שבקושי מספיק לו על מנת להתקיים. ב"כ המשיב טען בתגובה, כי המבקש אינו מגבה את גרסתו בשום מסמך רלוונטי, וזאת בשעה שההלכה קובעת כי על המבקש פטור מאגרה, לפרוש בפני בית המשפט את מלוא היריעה אודות מצבו הכלכלי. כמו כן, חרף העובדה שהמבקש מיוצג על ידי עורך דין פרטי, הבקשה נעדרת הסבר לגבי אופן מימון ייצוגו המשפטי, ופרטי הסכם שכר הטרחה שבין המבקש לבא כוחו. ב"כ המבקש טען מנגד, כי המבקש צירף תצהיר המפרט את רכושו הדל, הכנסותיו המועטות מעבודות מזדמנות, והוצאות מחייתו. לטענתו, למבקש אין חשבון בנק והמסמכים היחידים שברשותו נוגעים לדירה אותה הוא שוכר עם עוד חמישה אנשים. לדבריו, למבקש אין בת זוג או משפחה שיכולה לתמוך בו והעזרה היחידה שהוא מצליח לקבל הנה מחבריו, שעזרו לו בתשלום שכר טרחת עורך הדין. המבקש מציין כי מדובר בהליך גורלי מבחינת המבקש הטוען שקיימת לו סכנת נפשות באם יוחזר לארצו.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל חלקית.

תקנה 14 לתקנות בית המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 קובעת כי במניין שיקוליו ליתן פטור מתשלום אגרה ישקול בית המשפט שני מבחנים עיקריים: (א) האם אין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה; (ב) האם ההליך מגלה עליה. (ראו: בשג"ץ 7997/05 דניאלי נ' פרקליטות המדינה, 15.1.06).

בענייננו, המבקש פירט בתצהיר את הכנסותיו והוצאותיו השונות. המבקש ציין כי אין לו כל חסכונות בארץ ובחו"ל, וכן ציין כי הוא חולק דירה שכורה בדרום תל אביב, בשכ"ד של 450 בחודש. עוד ציין המבקש כי הוא עובד בעבודות מזדמנות, במשך פעמיים שלוש בשבוע, בשכר הנע בין 100 ל-150 ₪ בכל פעם. לדבריו, את שכר טרחת עורך דינו בסך של 4,000 ₪, הוא שילם באמצעות הלוואה שגייס מחבריו. בתמיכה, צירף המבקש תדפיסי חשבונות, הרשומים על שם בעל הבית של הדירה. היות והמבקש עובד, אף אם באופן מזדמן, ומצליח לממן את שכר דירתו וחשבונותיו, הרי שאין מקום לקבוע כי המבקש הנו נעדר יכולת כלכלית מוחלטת.

יחד עם זאת, בהתחשב בכך שהמבקש מכניס הכנסה דלה ביותר, נראה כי בנסיבות העניין, מצבו הכלכלי של המבקש הוא אינו בין המשופרים. לאור האמור, ומשנראה כי ההליך מגלה עילה, נחה דעתי, כי יש להעמיד את גובה האגרה שעליו לשלם על סך 300 ₪ בלבד.

האגרה תשולם עד יום 25.1.14 , שאם לא כן, העתירה תימחק, ללא הודעה נוספת.

ניתנה היום, ה' שבט תשע"ד, 06 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.

ראובן שמיע, רשם התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: