אונטריו לטד נ' גוטמן(המנוח) ואח'

החלטה

בפניי בקשה של הנתבעים 2 ו- 3 לחייב את התובעת בהפקדת ערובה להוצאותיהם.

ביום 17.4.2011 נעתרתי לבקשה דומה של הנתבעת 1 וחייבתי את התובעת בהפקדת ערובה בסך 40,000 ₪, במזומן או בערבות בנקאית להבטחת הוצאותיה של הנתבעת 1.

בתגובה לבקשה, הודיעה התובעת כי היא מבקשת שבית המשפט יורה על עיכוב ההליכים עד שתינתן הערובה.

בנסיבות אלה, מתייתר הצורך לדון בשאלת הצורך בחיוב התובעת בהפקדת ערובה. למעלה מהצורך, אציין כי כל הטעמים שבגינם נקבע בהחלטתי מיום 17.4.2011 כי יש לחייב את התובעת בהפקדת ערובה כאמור, חלים גם במקרה דנן. בקצירת האומר אציין כי התובעת היא חברה זרה, חסרת יכולת כלכלית ובעל מניותיה חדל פרעון. על כן, מתקיימת החזקה הקבועה בס' 353א' לחוק החברות, התשנ"ט- 1999 (להלן: "חוק החברות"), לפיה יש מקום לחייב חברה בע"מ בערובה להוצאות הנתבע. זאת ועוד, לא מתקיימות נסיבות שבגינן מוצדק לפטור את התובעת מהפקדת ערובה. אינני משוכנע כלל ועיקר כי סיכויי ההצלחה של התובענה הם גבוהים במידה שמצדיקה פטור מהפקדת ערובה. טענות דומות למדי שהתובעת מעלה בתביעה הנוכחית, נדונו ונדחו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, במסגרת תיק הפירוק של מלון זוהר ירושלים בע"מ. גם ההצעה להמחות לנתבעים את זכותה של התובעת לקבל דיבידנד בפירוק, היא הצעה פורחת באויר, שכן לא ברור כלל ועיקר אם התובעת תהא זכאית לקבל דיבידנד כאמור, מה יהיה שיעורו ומתי תתגבש הזכאות.

על כן, על התובעת להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים 2 ו- 3 בסך 40,000 ₪, במזומן או בערבות בנקאית.

יחד עם זאת, הואיל ולפי ס' 353א' לחוק החברות, הסנקציה בגין אי הפקדת ערובה היא עיכוב הליכים ולא דחיית התובענה, וזאת בשונה מן הסנקציה הקבועה בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, אני מורה בזאת על עיכוב ההליכים עד להפקדת הערובה. ככל שהערובה לא תופקד בתוך שנה- התובענה תימחק מחמת חוסר מעש.

הואיל והתובעת הסכימה לעיכוב ההליכים- אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ב' תמוז תשע"א, 04 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

חגי ברנר, שופט

רשם ביהמ"ש המחוזי

תל אביב-יפו התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: