אונטריו לטד נ' גוטמן(המנוח) ואח'

החלטה

בפניי בקשה של הנתבעים מס' 1 לחייב את התובעת בהפקדת ערובה להוצאותיהם.

עסקינן בתביעה לסעד הצהרתי נגד הנתבעים, בגדרה מבוקש כי בית המשפט יצהיר שהתחייבויות מסויימות של מורישי הנתבעים, מחייבות את הנתבעים בכל הנוגע לנשיאה בחובות של חברת מלון זוהר ירושלים בע"מ (בפירוק), שבעליה הם מורישי הנתבעים והתובעת גם יחד.

התובעת היא חברה זרה שמקום מושבה באונטריו קנדה. אין לחברה רכוש או נכסים כלשהם.

על רקע זה ביקשו הנתבעים מס' 1 לחייב את התובעת בהפקדת ערובה להוצאותיהם.

התובעת מתנגדת לבקשה. היא אמנם מאשרת בתשובתה כי היא חסרת יכולת כלכלית, אך לדידה, סיכויי ההצלחה של התביעה גבוהים, ובנוסף, היא מוכנה להפקיד לטובת הנתבעים המחאת זכות שעניינה כספים המצוים בקופת הפירוק של מלון זוהר ירושלים בע"מ, אשר צפויים להיות משולמים לה בתור דיבידנד פירוק המשולם לבעלי המניות (התובעת היא אחת מבעלי המניות של החברה שבפירוק).

ברע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ , בעמ' 650 (1990) - פורסם בנבו, נפסק כי:

"בעוד ששערי בית המשפט פתוחים לרווחה לפני תובע יחיד שהוא בשר ודם, אין המחוקק רואה בעין יפה הגשת תובענה ללא ערובה, שבה תובעת, שהיא חברה חסרת יכולת כספית, מסתתרת, כביכול, מאחורי האישיות המשפטית שלה כדי להימנע מתשלום הוצאות ... דעתי היא, שקיימת חזקה שיש מקום לחייב חברה במתן ערובה להוצאות, אלא אם כן קיימים, בנסיבות העניין, טעמים לסתור."

קיימת איפוא חזקה לפיה יש מקום לחייב חברה בערובה להוצאות, ומכאן שנטל הראיה לסתור את אותה חזקה מוטל על החברה. חזקה זו מצאה לה ביטוי סטטוטורי מפורש בהוראת ס' 353א' לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות") המטיל על תובעת שהיא חברה את נטל ההוכחה להראות כי ביכולתה לשלם את הוצאות המשפט, וקובע כך:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

ברע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו) נקבע המתווה לפיו יש לבחון בקשה לחיוב חברה בערובה להוצאות:

"על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו ... זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג ... זאת ועוד – על פי הפרשנות שהיתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר – על דרך ההיקש –כי שאלת סיכויי ההליך ... גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. במילים אחרות – אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (ראו: פרשת אויקל). ... בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת – להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו: פרשת אויקל). ... בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד ... משמסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים ... "

במקרה דנן, התובעת עצמה מודה כי אין לה יכולת כלכלית כלשהי. בעל מניותיה מעיד על עצמו בתצהיר כי הוא חדל פרעון. לכך יש להוסיף את העובדה שמדובר בחברה זרה. מכאן שלא נסתרה החזקה לפיה יש מקום לחייבה בהפקדת ערובה להוצאות הנתבעים מס' 1.

לא שוכנעתי כי קיימות נסיבות שבגינן מוצדק ליתן לתובעת פטור מהפקדת ערובה. אינני משוכנע כלל ועיקר כי סיכויי ההצלחה בתביעה הם כה גבוהים עד שאין צורך להעמיד בטוחה של ממש להוצאות הנתבעים מס' 1 היה והתביעה נגדם תידחה. יצויין בהקשר זה כי בהליך דומה שניהלה התובעת בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, במסגרת תיק הפירוק של מלון זוהר ירושלים בע"מ, נדחו טענותיה בנוגע להכרה בתביעת חוב שהגיש צד שלישי (בש"א 4361/08), וישנו דמיון בין הטענות שהעלתה התובעת בהליך שם, לבין הטענות שהיא מעלה בגדרו של ההליך הנוכחי.

באשר להצעת התובעת להמחות לטובת הנתבעים את זכותה לקבלת דיבידנד בפירוק, הרי שמדובר בהצעה תלוייה באויר, שכן אין ראיה ממשית על כך שלאחר תשלום החובות לנושים, יישארו כספים לשם חלוקת דיבידנד פירוק לבעלי המניות. גם אם בקופת הפירוק מצוי סכום של כ- 8.5 מליון ₪, לא ברור מהי מצבת החובות שיש לפרוע במסגרת הפירוק. אמנם, התובעת צירפה לתשובתה את מכתבו של ב"כ המנהל המיוחד של החברה בפירוק, ממנו עולה כי אם בית המשפט ידחה ערעור על החלטתו של המנהל המיוחד בנוגע לתביעת חוב של נושה צד שלישי, יוותרו כספים לשם חלוקה בין בעלי המניות, אלא שלא ברור בכמה כסף מדובר והאם אכן הערעור צפוי להדחות.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. על התובעת להפקיד בקופת בית המשפט ערבון בסך של 40,000 ₪, במזומן או בערבות בנקאית, תוך 60 יום. לא יופקד הערבון- תידחה התביעה.

התובעת תשלם לנתבעים מס' 1 הוצאות הבקשה בסך 3,000 ₪.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"א, 17 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.

חגי ברנר, שופט