אולמרט נ' לדור ואח'

ב"כ התובע: עו"ד אלי זוהר, עו"ד רקפת פלד

ב"כ המדינה: עו"ד כרמית בן אליעזר, עו"ד שירלי אנגלרד

החלטה

לפני הודעת המדינה על הכרה בחסינות עובד ציבור (להלן "ההודעה") ובקשה לדחיית התביעה האישית כנגד פרקליט המדינה - ומנגד "הודעת השגה" מטעם התובע על הודעה זו.

1.התביעה שלפני הוגשה על ידי ראש הממשלה לשעבר, מר אהוד אולמרט, (להלן: "התובע") בעקבות ראיון עיתונאי שנערך עם פרקליט המדינה, מר משה לדור (להלן: "הנתבע"/ "פרקליט המדינה"), ופורסם במוסף סוף השבוע של עיתון "הארץ" מיום 11/2/11. בריאיון, התייחס פרקליט המדינה לעדותו המוקדמת של העד מר טלנסקי, "פרשת ההלוואה" ממר אלמליח ו"פרשת הולילנד" לגביה נחקר התובע. התביעה הוגשה בגין הוצאת לשון הרע, הפרת חובה חקוקה ועוולה חוקתית. הנתבע הגיש בקשה לסילוק על הסף וזו נדחתה. לאחר מכן הגישה המדינה הודעה על הכרה בחסינות עובד ציבור. כנגד ההודעה האחרונה מכוונת הבקשה שלפני.

2.תמצית טענות התובע

לטענת התובע, אין לקבל את ההודעה הואיל והריאיון שנערך עם פרקליט המדינה אינו חלק מ"תפקידו השלטוני" כפרקליט המדינה והוא אף מנוגד לו, בהתיחסו לכתב אישום תלוי ועומד שהמרואיין חתום עליו. לשיטתו, התייחסותו של הנתבע להלוואה שקיבל התובע ממר אלמליח וקביעתו כי מדובר "בסיפור שערורייתי בצורה בלתי רגילה" כמו גם טענתו השגויה לפיה לא הוחזרה ההלואה- חורגים מהאמור בכתב האישום ומהווים התבטאויות שיש בהן משום הוצאת לשון הרע - שלא בתום לב.

3.התנאי למתן חסינות לעובד ציבור הוא כי המעשה שעשה נעשה "תוך כדי מילוי תפקידו" וכי לא נעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו. ההחלטה להעניק חסינות לנתבע לוקה, לשיטת התובע, בחוסר סבירות, משום שהתיייחס בכתבה להיבטים ציבוריים שהתובע לא נחקר עליהם במשטרת ישראל ולא נבדקו ע"י פרקליטות המדינה.

4.לחלופין, התבקש בית המשפט לדחות את מועד ההחלטה על מתן הכרה בחסינות למועד מאוחר יותר, לאחר שמיעת ההוכחות בעניין, שכן הקביעה בדבר הפעלת החריג להכרה בחסינות הן בנוגע לשאלה האם ההתבטאות נעשתה במסגרת תפקידו והן בנוגע לתום ליבו של הנתבע, מצריכה בירור עובדתי שיוכל להתברר רק בשלב מאוחר יותר של ההליך המשפטי.

5.תמצית טענות המדינה

הכלל הוא שהודעה על הכרת המדינה בחסינות עובד הציבור תינתן לאחר שבדקה כי פעל תוך מילוי תפקידו וכי לא התקיים החריג לחסינות, קרי, שאין מדובר בפעולה שנעשתה ביודעין מתוך כוונה לגרום לנזק או מתוך שיוויון נפש לאפשרות גרימתו. לטענת המדינה הודיעה כדין על הכרתה בחסינותו של הנתבע מפני התביעה, לאחר שבדקה ומצאה על יסוד התשתית שעמדה לפניה – הכוללת את כתב התביעה ונספחיו – כי הנתבע עומד בדרישות אילו.

6.הכלל הוא שהודעה מסוג זה גורמת לדחיית התביעה האישית כנגד עובד הציבור, אלא אם הגיש התובע בקשה לקבוע שאין מתקיימים תנאי החסינות ובקשתו התקבלה. משמוגשת בקשה כזו, מוטל על התובע נטל מוגבר, להראות כי נפל פגם מהותי היורד לשורשה של ההחלטה המינהלית. תפקידו של בית המשפט לבחון את סבירות ההודעה ולא את המעשה בגינו הוגשה התובענה.

לשיטת המדינה, יכול שתחול החסינות גם אם ביצע עובד הציבור עוולות בנזיקין- ובכלל זה רשלנות והפרת חובה חקוקה, ובתנאי שפעל בתום לב. ככל שלתובע זכות לקבלת פיצוי – זכות זו נשמרת לו, שכן המדינה עומדת בנעלי עובד המדינה.

7.תמצית תשובת התובע

לשיטת התובע, הודאתו של הנתבע כי הריאיון שניתן על ידו היה חריג בסוגו ובהיקפו מוכיחה כי לא ניתן תוך כדי מילוי תפקידו כעובד ציבור. עוד השיב התובע כי השגתו כנגד החלטת ההכרה הוגשה על פי דין.

8.דיון- המסגרת הנורמטיבית

בתקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור), התשס"ו-2006, נקבעו ההוראות הבאות:

"10.על הגשת בקשה לפי סעיפים 7ב(ג) או (ד) או 7ג(א) לפקודה יחולו הוראות סימן א' לפרק כ' בתקנות סדר הדין, בשינויים המחויבים ובכפוף להוראות תקנות אלה.

11.(א)במועד שנקבע לדיון יתייצבו המצהירים לחקירה על תצהיריהם, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת.

(ב)הדיון בבקשה יסתיים בתוך יום אחד; ראה בית המשפט כי יש צורך בכך, רשאי הוא לקבוע ימי דיונים נוספים, ברציפות ככל האפשר, עד גמר חקירת העדים.