אולייניק נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

בפנינו תביעה להכרה באוטם שריר הלב שפקד את התובע ביום 4.11.10 כפגיעה בעבודה כמשמעות מונח זה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן – החוק).

רקע

1.התובע יליד 1952 עבד בזמנים הרלוונטיים לתביעה כמכונאי רכב בחברת "מאיר – חב' למכוניות ומשאיות בע"מ".

2. גרסתו של התובע באשר לאירוע עולה מכתב התביעה ומתצהירו :

א. ביום 4.11.10 בעת הגעתו לעבודה קיבל התובע לידיו תלוש משכורת עבור חודש אוקטובר. התובע הבחין כי המשכורת נמוכה בכ-1,000 – 1,500 ₪ מהמשכרות החודשית הממוצעת שלו.

ב.התובע ניגש מיידית לדבר עם מנהל המוסך, מר רונן שהיה באותו רגע בשטח המוסך.

ג.אי שליטה מוחלטת בשפה העברית גרמה לו לסערת רגשות ומבוכה רבה.

ד.בין התובע למנהל התנהל ויכוח קולני, בו דיבר התובע בטון רם שלא כהרגלו. בסיומו הבטיח המנהל לסייע לתובע.

ה.התובע חזר לעבוד ולאחר כחצי שעה חש ברע, כאבים בחזה, הזעה קרה וחולשה ואז הפסיק לעבוד.

ו.בחלוף כרבע שעה ומשהכאבים לא פסקו הובהל למשרד המוסך למנוחה ומשם פונה באמבולנס לבית החולים.

ז.התובע אובחן כמי שעבר אירוע לבבי.

3. התובע הגיש למוסד תביעה להכיר באירוע כבתאונת עבודה, כשלטענתו לקה באוטם שריר הלב כתוצאה מקיומו של "אירוע חריג" במקום העבודה.

תביעתו של התובע נדחתה על ידי המוסד בנימוק: "על פי המסמכים שבידנו, לא הוכח קיום אירוע תאונתי שאירע תוך כדי ועקב עבודתך ואשר הביא להתפתחות אוטם שריר הלב. מחלתך נובעת ממחלה טבעית והשפעת העבודה על הופעתה, אפילו אם הייתה כזו, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים".

4. נגד החלטה זו, הוגשה התביעה שבפנינו. התובע טוען כי התרחשות העניינים ביום האירוע ובסמוך לו הינה בבחינת "אירוע חריג", אשר מהווה בסיס ראוי למינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין.

דיון והכרעה

5. סעיף 83 לחוק, קובע כדלקמן:

"תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם, תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שארעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים".

לפיכך, כאשר עסקינן בתאונה בעבודה שאינה תוצאה של גורמים הנראים לעין, כמו במקרה שלפנינו, אזי האבחנה הראשונית לעניין הקשר הסיבתי בין אוטם שריר הלב לבין האירוע בעבודה, הינה ע"פ מבחן "האירוע החריג" או "המאמץ המיוחד". כאשר נטל ההוכחה בדבר קיומו של "אירוע חריג" בעבודה מוטל על הטוען לאירוע מסוג זה (דב"ע מו/139-0 דן יצחק נ' המל"ל, פד"ע יח 315).