אוליאל משה יעקב נ' עמידר החברה הלאומית לשכון בישר

פסק דין

א. רקע

זוהי תביעה כספית בסך 428,000 ₪, אשר הגיש התובע, דייר מוגן, בדירה ברחוב בן עזריה 13 בקומה ד' ביפו. (להלן: "הדירה"), המצויה בבניין / נכס שכולו בבעלות משותפת של הנתבעת ואדם פרטי. מעדות נציגת הנתבע עולה, שהבעלים הנוסף, הינו בגדר "נפקד" וחלקו בנכס מנוהל על ידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים. קודם לכן, על פי עדות נציגת הנתבעת, נוהל חלקו על ידי עורך דין, אשר אליו העבירו הדיירים ישירות, עבור הבעלים, מחצית מדמי השכירות.

ב. תמצית טענות התביעה

1. התובע ביחד עם אשתו לשעבר, רכשו מהדייר הקודם – ה"ה משה ומסעוד פרץ (להלן: "פרץ"), את זכויותיהם לדיירות מוגנת בדירה בשנת 1981. התובע לטענתו סבר, כי שילם במיטב כספו עבור רכישת זכויות של דייר מוגן, כאשר סבר שהדירה כולה בבעלות הנתבעת, ואת הרכישה ביצע בהסתמך על מצג הנתבעת אשר הסתירה ממנו עובדות מהותיות בעניין הזכויות בדירה, בין היתר, היות בעלים נוסף לנכס.

2. רק לאחר שנים רבות, עת ביקש התובע למכור את הזכויות בדירה, שסבר שהן שלו, הסתבר לו, כי על פי הרישום אצל הנתבעת, לבעלות הנתבעת בדירה קיים שותף, כנראה נפקד, אשר אודותיו לא ידע התובע עד לאותו מועד, ולכן סבר שרכש את מלוא הזכויות של דייר מוגן בדירה. אילו ידע שקיים שותף לדירה, לא היה מתקשר בעסקה לרכישתה. עתה אינו יכול למכור את זכויותיו בדירה למרות שאינה מתאימה לגילו ולמצבו הגופני.

3. התובע מתגורר בדירה משנת 1981 עת רכש אותה מפרץ. על פי חוזה הרכישה הועברה לחזקת התובע ואשתו החזקה וזכות השכירות כדיירים מוגנים בדירה. התובע ואשתו שילמו לפרץ בתמורה דמי מפתח בסך 90,000 שקלים ישנים, כאשר התובע סבר באותה עת שהבעלות בדירה הינה של הנתבעת. בהתאם להסכם הרכישה, חתם התובע ביום 13/7/81 על הסכם שכירות עם הנתבעת ופרץ חתמו במשרדי הנתבעת על כתב ויתור על זכויותיהם בדירה לטובת התובע.

חוזה השכירות בין התובע לעמידר/הנתבעת מיום 13/7/81 (להלן: "חוזה השכירות") נערך על נייר של הנתבעת עם הלוגו שלה.

ג. תמצית טענות הנתבעת

1. התובע רכש את זכויות הדיירות המוגנת מדייר מוגן קודם ולא ישירות מהנתבעת וכבר בשנות ה -50 נרשם בנסח הרישום, כי הבעלות של רשות הפיתוח הינה רק ב-3/4 מהמקרקעין עליהם בנויה הדירה ולימים שונתה הבעלות ל-50%.

הנתבעת לא יצרה כל מצג בפני התובע ובעת שהוא רכש את זכויות פרץ בדירה בשנת 1981 היה גלוי ורשום בנסח הרישום, כי חלקה של הנתבעת הינו 50%. התובע אף שילם דמי שכירות המשקפים את מחצית הזכויות הנרכשות כדיירות מוגנת. ביום 31/7/95 חתם התובע על הסכם לפיו רכש מהנתבעת את חלקה בזכויות הבעלות בדירה, בו צוין שיעור זכויות הנתבעת בדירה. ביום 21/1/99 שלח התובע מכתב בו דרש את ביטול ההסכם (נספח ג' לכתב ההגנה), בטענה שהסתבר לו בדיעבד, כי רכש רק חלק מזכויות השכירות ובו אינו טוען כי סעיף 21 להסכם המפרט במפורש כי רכש רק 50% מהדירה, הוסף לאחר חתימתו. בהמשך למכתבו זה, נחתם עם התובע הסכם לביטול עסקת הרכישה בו הצהיר התובע, כי הוא מוותר על כל טענה הקשורה לנשוא תביעה זו (נספח ד' לכתב ההגנה) וקיבל חזרה את כספו בגין העסקה שבוטלה. משכך, כך הנתבעת, התביעה התיישנה

טוענת הנתבעת, כי לכל אורך המכתב המאוד מפורט מיום 21.1.99 לא נטען על ידי התובע, כי רומה על ידי הנתבעת וביקש לבטל את ההסכם שנחתם עימה. בהמשך למכתבו זה בוטלה העסקה, על פי ההסכם מיום 26/5/95 לפיה רכש התובע את הבעלות בדירה. הביטול בא לידי ביטוי בהסכם בין הצדדים (נספח ד' לכתב ההגנה). על פי טענת הנתבעת שלא נסתרה, התובע קיבל את סכומי ההשבה בהתאם לאותו הסכם.

ד. דיון

1. העובדות הרלוונטיות הן:

התובע רכש את זכויותיו של פרץ לדיירות מוגנת בדירה, לאחר שרכש בחודש יוני 1981 מפרץ את זכויות הדיירות המוגנת שהיו לפרץ.

הרכישה לא הייתה מהנתבעת, שתפקידה היה לאשר את החלפת הדיירים, אך לא התערבה בחוזה בין התובע לפרץ. לאחר שנחתם ההסכם בין התובע לפרץ נחתם חוזה שכירות בין התובע לנתבעת.

בעסקת רכישת הזכויות מפרץ, ייצג את התובע עו"ד אברהם עזרא, אשר בדק את מצב הזכויות בדירה אצל הנתבעת טרם רכישתה. (ס' 6 לסיכומי התובע).

ביום 31/7/95 חתם התובע על הסכם לפיו רכש מהנתבעת את חלקה בזכויות הבעלות בדירה, בו צוין שיעור זכויות הנתבעת בדירה.

ביום 21/1/99 שלח התובע מכתב בו דרש את ביטול ההסכם (נספח ג' לכתב ההגנה), בטענה שהסתבר לו בדיעבד, כי רכש רק חלק מזכויות השכירות. בהמשך למכתבו זה, נחתם עמו הסכם לביטול עסקת הרכישה בו הצהיר התובע, כי הוא מוותר על כל טענה הקשורה לנשוא תביעה זו (נספח ד' לכתב ההגנה) וקיבל חזרה את כספו בגין העסקה שבוטלה.

התביעה דנן, הינה תולדה של האפשרות אשר העניקה הנתבעת לדיירים מוגנים בבתים / דירות שבבעלותה, לרכוש את זכויות הבעלות בדירה בה הם מתגוררים.