אולוס נ' מדינת ישראל

פסק דין

המערער הורשע, על פי הודאתו שבאה בתום פרשת התביעה, בעבירה של גרם מוות ברשלנות נושא ת"פ 54569-12-11 (בית משפט השלום בנתניה) והוטלו עליו 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין ופסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה ברכב ציבורי או באוטובוס זעיר לתקופה של 10 שנים מתום ריצוי מאסרו.

הערעור שבפנינו מופנה כנגד חומרת עונש המאסר בפועל.

העובדות על פי כתב האישום

1.המערער שימש כנהג הסעות בגן ילדים שבבעלות אישתו ובמסגרת עבודתו נהג באוטובוס זעיר פרטי. מדי בוקר אסף המערער את הסייעת בגן הילדים (שאף היא נאשמת בכתב האישום) מביתה והם נסעו לאסוף את ילדי הגן מבתיהם בשני סבבים.

עם עלות הילדים לאוטובוס היתה הסייעת מושיבה אותם וחוגרת להם חגורות בטיחות. בהגיעם לגן היו המערער והסייעת משחררים את הילדים מהחגורות, מורידים אותם מהרכב ומלווים אותם עד דלת הגן.

ביום 8.8.11 ערכו המערער והסייעת סבבי הסעות כרגיל ובמסגרת הסבב השני, אספו מביתה את הילדה ט.ד. (להלן: "המנוחה") ילידת 18.8.08.

עם הגיעם לגן הילדים החלו המערער והסייעת בהורדת הילדים מהרכב וליוו אותם לדלת הגן. הילדים, למעט המנוחה, עזבו את הרכב והמערער והסייעת לא הבחינו בכך שהמנוחה לא ירדה מהרכב ולא הגיעה לגן הילדים.

איש מהם גם לא ערך סריקה בין מושבי הרכב כדי לוודא כי כל הילדים ירדו ממנו בבטחה.

לאחר שחשב שכל הילדים ירדו מהרכב, שב המערער לדלת הירידה מהרכב ועלה על המדרגה הראשונה המובילה אליו כדי להביט לתוך הרכב ולבדוק אם נותרו בו ילדים, על אף שממדרגה זו לא ניתן לראות את כל פנים הרכב על כל המושבים שבו ועל כן לא ניתן לוודא ממקום זה אם נותרו ילדים ברכב.

המערער נעל את הרכב, נכנס לגן כדי לסייע בגן ונותר שם כ- 20 דקות.

בהמשך, חזר המערער למושב הנהג ונסע כהרגלו לביתו, נסיעה הנמשכת כ- 10 דקות. כל אותה עת הוא לא הבחין שהמנוחה עדיין ברכב.

המערער החנה את רכבו בסמוך לביתו, במקום החשוף לשמש. במהלך היום, בעוד הרכב חונה בסמוך לביתו, הגיעה הטמפרטורה באותו אזור אל מעל 30 מעלות צלזיוס, ובתוך הרכב עלתה הטמפרטורה לרמה אפשרית של 90 מעלות צלזיוס. כתוצאה מכך המנוחה לקתה במכת חום, ממנה נפטרה במהלך היום.

המערער חזר לרכב רק בשעה 14:45 על מנת לנסוע לגן ולאסוף את הילדים בחזרה לביתם ואז הבחין בגופתה של המנוחה בתוך הרכב.

תסקיר שרות המבחן

2.מתסקיר שרות המבחן, שהוגש לבימ"ש קמא, עלה כי המערער הוא בן 41, נשוי ואב לשלושה ילדים בגילאים 7, 17, ולתינוקת בת 3 חודשים. המערער עלה לארץ מאוקראינה בשנת 1999 וזוהי מעורבותו היחידה בפלילים.

בשנת 2008 פתחו המערער ואשתו את גן הילדים, כאשר אשתו היתה האחראית על הצד המקצועי ואילו המערער היה אחראי על הצד התפעולי ועל הסעות הילדים.

שרות המבחן התרשם כי המערער מכה על חטא על כך שנמנע מבדיקה מקיפה יותר ברכב על פי הכללים הדרושים ולוקח אחריות על חלקו, תוך הבנה עמוקה למשמעות הנזק שנגרם.

מאז המקרה הוא סובל ממחשבות טורדניות אודות האירוע ועסוק בשחזור אובססיבי של צעדיו מתוך רצון להבין כיצד שכח את המנוחה ברכב.

3.קצינת המבחן פגשה גם באשת המערער, אשר אובחנה כסובלת מדיכאון ומתסמינים פוסט טראומטיים מכח מעורבותה בניהול הגן וחשיפתה למות המנוחה. נוכח מצבה הנפשי והתפקודי הירוד היא מתקשה לעבוד ומצב זה הוביל לשינוי במערך המשפחתי ולאחריות רבה יותר המוטלת על המערער בכל הנוגע לתפקוד הבית ולטיפול בילדים והמערער הפך למפרנס העיקרי.