אוימפיה נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ . ואח'

החלטה

1.בפני בקשה שניה, והייתי אומר חוזרת, למתן צו מניעה זמני שיאסור את מימוש הזכויות במשק נשוא ההליך שבפניי והמתנהל בתיק הוצל"פ 13-01070-12-7.

2.העילה להגשת הבקשה הנוכחית, למרות שהחלטה בבקשה קודמת נדחתה, על צד העיקר, ע"י כב' הרשם י. בן חמו בתיק זה (ראה החלטה מפורטת מיום 21/10/2012), מקורה בחוות דעת מומחה כתב יד מטעם המבקשת ,שנתקבלה לאחרונה ולפיה החתימה על כתב הערבות המתמדת הנחזית בחתימת המבקשת, זויפה.

לטענת המבקשת "ראיה חדשה ומוצקה זו" כהגדרתה, מצדיקה בחינה מחדש של סכויי תביעתה כמו גם את שאלת מאזן הנוחות.

3.לאחר בחינה אני רואה לדחות את הבקשה, לכל הפחות, כבקשה למתן צו במעמד צד אחד.

4.נקדים כי בימ"ש זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטת כב' השופט י. בן חמו, שניתנה עוד בחודש 10/02, כמפורט (להלן: "ההחלטה הראשונה").

מאידך, לא נוכחתי כי חווה"ד מטעם המבקשת, יהיה משקלה אשר יהיה לעת הזו, באה לכאורה, בבחינת שינוי נסיבות כנדרש לצורך בקשה חוזרת כבענייננו.

5.די שאציין כי ההחלטה הראשונה, אשר כשלעצמה ניתנה לאחר חקירת מצהירים, לדחות את הבקשה לרבות לאחר הערכה כי טענות המבקשת נראות יותר מדחוקות וכי סיכויי התביעה נראים על פניו קלושים ביותר, התבססה על יריעה רחבה של נימוקים.

ההחלטה הראשונה הסתמכה גם על תעוד מגוון המבסס לכאורה את שעבוד הנחלה לטובת הבנק, בנוסף לכתב הערבות המתמדת, לגביה הוגשה חווה"ד המומחה לכתב יד מטעם המבקשת.

בנדון די להפנות לשטר השעבוד הראשון, ליפוי הכח הנוטריוני מכוחו נחתם המשכון הנוסף, כמו גם לכתב ההתחייבות שהועבר למינהל (לכאורה גם בחתימת המבקשת)

6.כאן המקום להדגיש כי טענת המבקשת לפיה חתימתה על כתב הערבות המתמדת זויפה, הועלתה כבר במסגרת טיעוניה בבקשה המקורית נשוא ההחלטה הראשונה.

בהתאם טענה זו ולו ברמה הלכאורית נשקלה בין מכלול השיקולים שהביאו להחלטה הראשונה, ובפרט בהינתן נטלי הראיה המוטלים במקרה של טענת זיוף.

בהקשר זה להדגיש כי כב' הרשם גם שמע והתרשם לכאורה מעדותה של אחת משתי פקידות הבנק, אשר על פי הנטען, המבקשת חתמה בפניהן, על כתב הערבות המתמדת, לגביה הוגשה חווה"ד של מומחית כתב היד.

7.להוסיף כי ההחלטה הראשונה נסמכה על אדנים נוספים, לרבות אלו הנוגעים למעמדו האמיתי של משיב מס' 3 (בנה של המבקשת) וכי למעשה המבקשת לכאורה רק "הוצבה בחזית" ההליכים, כשבעל הדברים האמיתי הוא משיב מס' 3.

8.גם לסוגיית מאזן הנוחות נדרש בימ"ש בהחלטה הראשונה ובהקשר זה ועל פי הנתונים המוצגים כיום לא נוכחתי לכאורה כי נקודת האיזון השתנתה.

עיון בפרוטוקול הדיון מיום 11/3/2013 בפני יו"ר ההוצל"פ וההחלטה במסגרתו דווקא מחזקים לכאורה את המסקנה כי יריעת האיזונים בתיק זה רחבה מזו המוצגת ע"י המבקשת ובהתאם ספק רב אם יש מקום להתערב בהחלטה הראשונה.

9.מרשה לעצמי להוסיף כי גם המבקשת, או מי מטעמה, בהתנהלותם, לא העידו על עצמם כי הם רואים בסוגיה העולה לדיון כיום, שאלה מכרעת לסיכויי בקשתם הראשונה למתן צו מניעה, אחרת חזקה והיו פועלים במרץ, תוך הסתייעות בבימ"ש, לקבל לידיהם את כתב הערבות נשוא חווה"ד אשר הוגשה מטעמם, מוקדם יותר.

10.זאת ועוד, הבקשה שבפני אינה נתמכת בתצהיר, כאשר למעשה מוסכם כי המבקשת איננה במצב מנטלי המאפשר לה לחתום על תצהיר או להעיד בבית משפט (ראה ההתדיינות במסגרת ההחלטה הראשונה, כמו גם אשר נקבע בישיבת קדם המשפט מיום 30.03.13).

בהתאם אין בסיס לניסיון המשתמע לסמוך את הבקשה הנוכחית תוך הפניה "לתצהיר" הקודם שהגישה המבקשת לכאורה, כשבפועל החסר בתצהיר הינו מהותי בנסיבות.

11.מכלול המקובץ מבסס את מסקנתי הלכאורית כי הנתונים החדשים המוצגים כיום ,ככל הנראה אינם בבחינת נסיבות חדשות המצדיקות בחינה מחדש של ההחלטה הראשונה, על יסוד מכלול נימוקיה כמצוין.