החלטה
1.המשיב הגיש תביעה בסדר דין מקוצר לבית השלום, בה עתר לפינויו המבקש מדירה בה התגורר המבקש, בטענה כי הזכויות בדירה הינן ע"ש המשיב, לאחר שהמבקש העביר את זכויותיו בדירה למשיב, לאור אי יכולתו להחזיר הלוואה שניתנה לו על ידי המשיב.
המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן לבית משפט השלום ובה טען, בין השאר, כי מעולם לא חתם על המסמכים שאיפשרו את רישום הזכויות בדירה ע"ש המשיב. עם זאת הודה שאכן חתם על מסמכים לרישום משכנתא על הדירה בגין ההלוואה.
במקביל, הגיש המבקש תביעה לבית משפט המחוזי להצהרה כי העברת הזכויות בוצעה בתרמית תוך זיוף מסמכים, תביעה שהדיון בה טרם הסתיים.
2.בית משפט קמא, קיבל את בקשת הרשות להתגונן, אשר נסובה גם בכל הקשור לעצם ההלוואה, אולם התנה זאת בהפקדת ערבות בנקאית ע"ס 1,087,000 ₪, סכום שלפי קביעת בית משפט קמא לא היה שנוי במחלוקת, כחוב אותו חב המבקש למשיב וכלשונו "זאת לדעת, אם תתקבלנה כל טענות הנתבע, יימצא הנתבע חייב לתובע סך של 1,087,000 ₪, לפי דבריו שלו, יש להבטיח כי סכום זה ישולם לתובע באופן מיידי".
עוד נקבע כי ככל שתופקד הערבות הבנקאית עד למועד שקבע בית המשפט אזי תינתן הרשות להתגונן וכי ההליכים בתיק יעוכבו, עד למתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי.
אולם המבקש לא הפקיד את הערבות הבנקאית ועל כן ניתן פסק דין לפינוי.
3.המבקש הגיש ערעור על פסק הדין ובמסגרתו השיג על ההחלטה האמורה.
בדיון בפנינו קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט, לפיה במקום הסכום שנקבע להפקדה בערבות בנקאית, "אם ישלם המערער למשיב סך של 450,000 ₪ עד ליום 15.2.12... אזי הערעור יתקבל באופן שפסק דינו של בית משפט קמא, נשוא ערעור זה, יתבטל ויחול האמור..." בסופה של ההחלטה האמורה "וכאילו הומצאה הערבות הבנקאית כפי שמצויין בהחלטה".
בנוסף נקבע כי גם פקדונות שהפקיד המבקש יועברו למשיב.
עוד נקבע כי "ככל שהמערער לא יפקיד את הסכום האמור בסעיף 2 במלואו ובמועדו, אזי הערעור יידחה לכל דבר ועניין, והכספים שיועברו על פי סעיף... יחושבו כדלקמן....".
עם זאת, טרם מענה חיובי להצעה האמורה ציין ב"כ המשיב כדלקמן:
"אני מבקש להדגיש, כי הדברים מקובלים עלינו, אבל אני מבקש להוסיף שניים.
ראשית, כי לאור האורכה שקיבל חברי במועד הפקדת הכסף, לא תינתן כל אורכה מכל סיבה שהיא..." (ההדגשה שלי).
ב"כ המערער אישר "האמור מקובל" ולאחר שגם הצדדים עצמם אישרו הסכמתם ניתן תוקף של פסק דין לאשר הוצע.
4.אין חולק כי עד ליום 15.2.12 הפקיד המבקש בידי ב"כ המשיב סכום של 225,000 ₪ בלבד. סכום נוסף של 140,000 ₪ נשלח רק ביום 16.2.12 לב"כ המשיב עם שליח, וללא הגשת בקשה לאורכה.
אולם, באותו יום, ה- 16.2.12 הגיש ב"כ המבקש בקשה בה צויין כי מבוקש לשלם את היתרה בסך של 85,000 ₪ עד ליום 9.3.12, בטענה כי העיכוב נובע ממצוקה זמנית של אביו של המבקש אשר הוא המעביר את הכספים לבנו.
בקשה זאת נדחתה, לרבות לאור מועד הגשתה, העדר תצהיר ופירוט, ואשר הוסכם בין הצדדים.
5.רק ביום 13.3.12 ולאחר קבלת מכתב דרישה לפינוי ששלח ב"כ המשיב עוד ביום 19.2.12 הוגשה הבקשה דנן, בה עתר המבקש למתן אורכה להפקדת הסכום שנותר, תוך ציון כי ב"כ המבקש מחזיק בשיק על הסכום האמור שהונפק ביום 7.3.12.
עתה צורף תצהיר לבקשה, תצהיר של אבי המבקש אשר הסביר כי פעל במרץ להשגת הכספים, ואף נטל משכנתא נוספת על ביתו באנגליה "וענין זה לקח זמן יותר מהצפוי" בהוסיפו כי לא מדובר בזילות בבית המשפט אלא "נבע מסיבות שלא היו בשליטתי".