אוחנונה נ' רסקי ואח'

החלטה

1. בפניי בקשה לביטול צו הפסקה מנהלי, אשר הוצא על-ידי משיב מס' 1, יו"ר ראש המועצה המקומית, ביום 3/10/13 (להלן: "הצו"), לגבי עסק הידוע בשם "אצולת אבן חן" בראש פינה (להלן: "העסק"). הבסיס לצו הינו מטרדי רעש הבוקעים מבית העסק המנוהל על ידי המבקש, ובכלל זה, שהעסק מנוהל ללא רישיון עסק, לפי הנדרש בחוק.

2. בקשה דנא כללה גם בקשה להשעיית כניסתו לתוקף של הצו. בהתאם, כב' השופטת עירית הוד, הורתה ביום 4/10/13, בין היתר, כי בשלב זה ועד מתן החלטה אחרת לאחר דיון במעמד הצדדים, תעוכב כניסתו לתוקף של הצו.

3. הצו, נשוא דיוננו, הוא הצו השני שהוצא למבקש, כאשר צו ההפסקה המנהלי הראשון הוצא נגדו ביום 26/8/2013 (להלן: "הצו הראשון"), ובוטל ביום 3/9/13.

טענת המבקש:

4. על-פי הנטען בבקשה ובתצהיר המבקש התומך בה, הבעלים של העסק הוא מר אברהם אבן חן, ממנו שכר המבקש את העסק בחודש אוגוסט 2011.

5. המבקש וען כי עילת הצו הוא מטרד רעש נטען, שנגרם לגב' טובה כהן (להלן: "טובה"), הגרה בקרבת מקום לעסק, אשר בחרה לעצמה למרר את חייו מאז שנמצא שם כנטען. אותה שכנה הציפה את המשטרה בתלונות סרק, ומשלא באה לה ישועה משם, פנתה למשיבה מס' 2, אשר ביום 1/8/13 ערכה למבקש שימוע. בעסקו מארח המבקש כנטען זוגות או משפחות, ואינו עורך מסיבות רווקים או רווקות או ימי הולדת, שיש בהם פוטנציאל טבוע להפרעה. בשימוע הסביר המבקש כנטען את עמדתו, כי יעשה כמיטב יכולתו לשמור על שקט. לאחר מכן העסק עבד כרגיל. בחודש אוגוסט קיבל צו סגירה בטענה כי העסק מהווה מטרד לטובה ואין חוצץ בין מגרשו למגרשה. לאחר שיג ושיח עם המועצה, ולאחר שהובהר כי הג'קוזי ספא נמצא בצד הקרוב למגרשה, הוצע לו להעתיק את מקומו ולבנות קיר אקוסטי, והוא עשה כהמלצת המועצה ונשא בגין כך בסך של כ- 20,000 ₪, ולאחר מכן העסק נפתח מחדש, אלא שטובה חידשה את שטף תלונותיה ומשיב מס' 1 הוציא את הצו, נשוא דיוננו, כשהפעם מעבר לנימוק מטרדי הרעש, הוסף ניהול העסק ללא רישיון עסק, טענה מוזרה, בשים לב לכך שבראש פינה פועלים עשרות ומאות חדרי אירוח ללא רישיון עסק הגם שטעונים רישיון.

6.המבקש טוען כי המשיבים נקטו באכיפה סלקטיבית, נמנעו מלאכוף חוק רישוי עסקים, תשכ"ח – 1968 (להלן: "החוק") על עשרות עסקים של השכרת חדרי אירוח וצימרים בראש פינה שמתנהלים ללא רישיון עסק, ללא כל סיבה. נימוק זה הועלה כסרח עודף לנימוק ה"אמיתי", והוא מטרדי רעש, לכאורה, לשכנים, ובכך יש טעם לפגם לטענתו.

7. באשר לטענה של מטרדי רעש, טען המבקש כי לא ברור לו על יסוד מה נקבע כי מטרדים אלו הם בלתי סבירים, מי מדד את עוצמתם, והכיצד הוחלט לקבל טענה זו, כאילו הפכה לעובדה מוכחת. מכל מקום, המבקש התחייב ומתחייב להמשיך ולשמור על השקט ולהטמיע כללי התנהגות נאותים בקרב המבקרים אצלו בעסק, על-מנת לשמור על איכות חייהם של השכנים.

8. עוד טען המבקש, כי טרם הוצא נגדו הצו נשוא הדיון, לא נערך לו שימוע חדש. אמנם ביום 1/8/13 נערך לו שימוע ואחריו הוצא צו הסגירה הראשון, אך כאמור העסק נפתח מחדש לאחר שהשקיע בתיקון המצב. הוא טוען כי השימוע מיום 1/8/13 אינו ממשיך את פועלו לזמן בלתי קצוב בעתיד, ואינו פוטר את הרשות המוסמכת ואת משיב מס' 1 מלערוך לו שימוע נוסף בטרם יינתן צו סגירה לעסקו. הצו פוגע קשות בחופש העיסוק שלו וגורם לו לטלטלה קשה ביותר מבחינה כלכלית.

תגובת המשיבים:

9. דין הבקשה לביטול הצו להידחות, ובכלל זה, יש לבטל את ההשהיה אשר ניתנה לכניסת הצו לתוקף. עסקינן בעסק המנוהל בוילה המצויה באזור מגורים צפוף במושבה ראש פינה, אשר מכילה 7 סוויטות אירוח, ג'קוזי משותף, בריכת שחיה, לובי בר מפואר ומתחמי שירות שונים.

10.המבקש, מתגורר בצפת, והעסק המנוהל על ידו, מנוהל באופן בלתי חוקי, בניגוד לדיני התכנון והבניה, לדיני רישוי עסקים ובניגוד לחוק מניעת מפגעים, תוך שגורם מטרדי רעש בלתי נסבלים לתושבים המתגוררים בסמוך אליו.

11. המשיבים טוענים כי תוכנית מתאר מקומית ג/5626 החלה על המתחם, קובעת כי ייעוד המגרש עליו מצוי המתחם, הינו למגורים. תכנית מתאר מקומית ג/8600 חלה אף היא על המתחם ועל-פיה, בתחומי המגרש בו בנוי המתחם מותר להקים שתי יחידות אירוח בלבד כחלק ממבנה מגורי הקבע של המתיישב, אשר מאוכלס על ידי תושב קבע. דא עקא, שהמתחם כולו, על שבע הסוויטות המצויות בו, משמש כיחידות אירוח ולא גר בו המבקש כלל כתושב קבע, דבר הנוגד את תוכניות המתאר התקפות החלות במקום.

12.המשיבים טוענים כי היתר הבניה אשר ניתן למבנה המצוי במתחם, ניתן למבנה המשמש בחלקו למגורים, כאשר רק שתי יחידות המצויות בו מיועדות לשמש כחדרי אירוח. למרות האמור, משמש כל המבנה כיחידות אירוח, דבר המהווה שימוש בלתי חוקי בניגוד לתנאי ההיתר שאף הוא מהווה עבירה על דיני התכנון והבניה. כן, במתחם ישנה בניה בלתי חוקית, שנעשתה בניגוד להיתר הבניה, הכוללת בין השאר בניית בריכת שחיה ומבנים נוספים.

13. המשיבים טוענים כי אירוח קבוצות גדולות של נופשים, עריכת מסיבות רווקים, ערבי קריוקי והשמעת מוסיקה לאורך כל שעות היממה, מהווה מעשה הנוגד את הקבוע בתקנה 3(א) לתקנות מניעת מפגעים (מניעת רעש), תשנ"ג – 1992. במקרה דנן, עמדו בפני המשיבים עדויות ותלונות תושבים, שתיארו את הרעש הבוקע ממתחם הצימרים, כרעש המטריד את מנוחתם בשעות היום והלילה, תיאור אשר נבחן אף על-ידי מזכיר המועצה באופן אישי, וכי לא יכול להיות חולק, כי רעש כזה הינו חזק ובלתי סביר.

14.המשיבים טוענים כי פעלו כלפי המבקש מתוקף סמכותם ללא משוא פנים ובתוך מתחם הסבירות. מאזן הנוחות נוטה ברורות לטובתם, שכן הסעד המבוקש על-ידי המבקש הינו שמירת מצב קיים, אשר אינו חוקי בעליל. המבקש פנה בבקשה דנא בחוסר ניקיון כפיים. כן, על הטוען לאכיפה סלקטיבית, הנטל להראות כי ננקטה אכיפה שונה, מתוך שרירות או מטרה פסולה. מלבד אמירה בעלמא בתצהיר המבקש, אין בבקשה תשתית עובדתית לכאורית ממנה ניתן להסיק, כי המשיבים הפלו אותו מתוך שרירות או מטרה פסולה, נהפוך הוא. גם אם המבקש היה מניח תשתית עובדתית לכאורית ממנה עולה, כי המשיבים נקטו באכיפה סלקטיבית בעניינו, גם אז לא היה מקום ליתן לו את הסעד המבוקש, שתכליתו הגנה והכשר פעילות בלתי חוקית.

15. תגובת המשיבים נתמכה בתצהירי מר מוטי חטיאל, מזכיר המועצה המקומית ראש פינה (להלן: "חטיאל"), מר ציון אילוז, מהנדס המועצה (להלן: "אילוז"), מר מנחם שקולניק, אשר לטענתו מתחם הצימרים שמפעיל המבקש, מצוי במרחק של כ- 2 מטרים מביתו (להלן: "שקולניק"), ומר גרי הירש, מנהל הפיקוח במועצה (להלן: "הירש").

16. ביום 31/10/2013 התקיים דיון בפניי, אשר בו נחקרו המבקש והמצהירים מטעם המשיבים, למעט מר הירש, ולאחר מכן סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל-פה. התייחסות לסיכומיהם, ככל שתהא רלבנטית, תהיה במסגרת הדיון גופו.

דיון והכרעה: