אוחנה נ' עיריית י-ם-מח' חניה

פסק דין

הרקע העובדתי והשתלשלות ההליכים המשפטיים

1.על פי כתב התביעה, שהוגש ביום 9.3.08, חויבה התובעת על ידי הנתבעת בקנסות בשל 13 דו"חות חניה משנים 1999 – 2001, כמפורט בנספח א' לכתב התביעה, בסכום כולל של 2,691.50 ₪ (להלן – הדוחות).

משלא שולם הסכום על ידי התובעת – הטילה הנתבעת עיקול על חשבון הבנק של התובעת.

2.התובעת מבקשת פסק דין הצהרתי לפניו הקנסות שהוטלו במסגרת הדוחות התיישנו, והעיקול – בטל.

כמו כן, מבקשת התובעת פיצוי כספי בסכום של 15,000 ₪ בשל הנזקים אשר נגרמו לה.

3.הואיל והמחלוקת בעיקרה היא משפטית – בדיון שהתקיים ביום 11.9.08 ניתנה החלטה לפיה יוגשו סיכומים בכתב.

4.סיכומים מטעם התובעת הוגשו ביום 15.12.08, ובהעדר סיכומים מטעם הנתבעת – ניתן ביום 22.3.09 פסק דין שבו התקבלה התביעה (להלן – פסק הדין הראשון).

5.פסק הדין הראשון בוטל בהחלטה מיום 5.5.09 (בש"א 3209/09), לאחר שהתקבלו טענות הנתבעת כי ביום 14.1.09 הוגשה מטעמה בקשה לצירוף מסמכים ולהארכת מועד אך לא ניתנה החלטה בבקשה זו, ולכן לא הוגשו הסיכומים מטעם הנתבעת.

בהחלטה האמורה מיום 5.5.09 נקבע גם כי הנתבעת רשאית להגיש סיכומים עד ליום 18.5.09 ולצרף אליהם ראיות נוספות, דהיינו תכתובת משנת 2002 בין התובעת לבין הנתבעת בנושא החוב אשר, לטענת הנתבעת, מוכיחה כי התובעת ידעה על חובה מזה שנים רבות, ובחרה לשבת בחיבוק ידיים עד להפעלת הליכי הגבייה (להלן – הראיות הנוספות).

6.סיכומים מטעם הנתבעת, בצירוף הראיות הנוספות, הוגשו ביום 18.5.09, והתובעת הייתה אמורה להגיש סיכומי תשובה מטעמה עד ליום 9.6.09.

7.התובעת הגישה מספר בקשות למתן אורכה להגשת סיכומי התשובה בטענה כי היא מנסה להשיג מסמך מאת רשות הדואר אשר, לטענתה , יש בכוחו להפריך עובדתית חלק מן הטענות המועלות על ידי הנתבעת בסיכומיה (להלן – המסמך).

כמו כן טענה התובעת, כי הוגשה ביום 10.9.09 עתירה לבית המשפט העליון (בג"צ 7281/09 רוזנבאום ואח' נ. עירית הרצליה ואח' (להלן – פרשת רוזבנאום) שעניינה אותן הסוגיות המשפטיות אשר מתעוררת בתביעה דנא, ומן הראוי להמתין עד להכרעת בית המשפט העליון, ולחלופין – עד לקבלת המסמך.

8.מבוקשה של התובעת ניתן לה, והיא התבקשה להודיע על המצב בתיק עד ליום 1.9.10, וזאת לאחר שניתנו לה גם אורכות קודמות.

9.בחודש מאי 2010 הגישה הנתבעת בקשה למחיקת התביעה מחמת חוסר מעש, בטענה כי פסק דין בפרשת רוזנבאום ניתן עוד ביום 3.1.10, ובו נדחתה העתירה, אך התובעת לא טרחה לעדכן את בית המשפט או להגיש סיכומי תשובה.

10.ביום 9.6.10 ניתן פסק דין המוחק את ההליך מחוסר מעש (להלן – פסק הדין השני).

11.הואיל והתעורר ספק אם הוגשה הודעת העדכון על ידי התובעת בדבר תוצאות פס"ד רוזנבאום אם לאו – בוטל פסק הדין השני בהחלטה מיום 19.10.10.

12.התובעת הודיעה לבית המשפט כי הוגשה על ידה עתירה מנהלית (עת"מ 1891/09), שבה התבקשה רשות הדואר לחשוף את המסמך (להלן – העתירה המנהלית), והדיון בה קבוע ליום 10.2.11.

כתוצאה מכך, ניתנה אורכה לתובעת להודיע על תוצאות העתירה המנהלית עד ליום 1.3.11, וממילא – אורכה להגשת סיכומי התשובה מטעמה.

13.ביום 12.4.11 ביקשה התובעת אורכה נוספת להגשת סיכומי התשובה בטענה שטרם ניתן פסק דין בעתירה המנהלית, וגם הפעם נהג בית המשפט עם התובעת באורך רוח, ניתן לה מבוקשה, והיא התבקשה להגיש הודעת עדכון עד ליום 3.7.11.