אוחנה נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זוהי תביעה להכרה בפגימות מהן סובלת התובעת בברכיה, כפגיעה בעבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995.

2.העובדות הרלוונטיות פורטו בהחלטה מיום 24.3.13 כדלקמן:

א. התובעת ילידת 1948, במשך כ- 30 שנה עבדה הן כטבחית שכירה והן כמפעילת מזנון עצמאית, כאשר אופי העבודה היה זהה לאורך כל השנים.

ב.במשך השנים עבדה התובעת בממוצע כ- 9 שעות ביום.

ג.עבודת המטבח כללה הכנת סלטים, מאכלים מבושלים וכיוב' ובמסגרתה נדרשה התובעת לבחישת סירים, חתוך של מוצרים קפואים קשים באופן בו נגרמות תזוזות רבות רצופות של הברכיים.

ד.כמו כן כללה העבודה הרמת סירים כבדים, ארגזי ירקות, פחי שמן, כלים כבדים וכן בשרים קפואים.

ה.עבודתה כטבחית בוצעה כשהתובעת מצויה בעמידה ממושכת "על הרגליים" במשך כל שעות העבודה, כאשר חלק מן העבודה מבוצעת בעמידה סטטית וחלק תוך ביצוע תזוזות של הברכיים. מעת לעת נאלצה להעביר את משקל הגוף מרגל לרגל עקב העמידה הממושכת.

ו.לטענת התובעת כתוצאה מהעבודה נגרמו לה שינויים שחיקתיים בברכיים והיא סובלת מכאבים עזים.

3.באותה החלטה מיום 24.3.13 מונה ד"ר אורי אופנהיים כמומחה יועץ רפואי (להלן – המומחה) והופנו אליו השאלות הבאות:

"א.מהן הפגימות הרפואיות מהן סובלת התובעת בברכיים?

ב. האם קיים קשר סיבתי בין הפגימות הרפואיות לבין תנאי עבודתה של התובעת המפורטים בסעיף 3 לעיל?

ג.האם ניתן לומר, כי מצבה הרפואי של התובעת נובע מסדרה של פגיעות זעירות כאשר כל אחת מהפגיעות ניתנת לאיתור בזמן מסוים וכאשר תוצאה של כל פגיעה זעירה, הינה בלתי הפיכה, כך שבצירופן הופיע אצל התובעת נזק שהיא התופעה ממנה סובל התובע כיום (מיקרוטראומה), או שמא מדובר בהליך תחלואי מתמשך?".

4.ביום 19.4.13 ניתנה חוות דעתו של המומחה. במענה לשאלות שהציג בפניו בית הדין השיב המומחה , כדלקמן:

"א.התובעת סובלת משינוים ניווניים שחיקתיים בשתי הברכיים.

ב.תנאי העבודה הפיזית כפי שתוארו (הליכה, עמידה, העברת משקל מרגל לרגל ונשיאת החפצים (כפי שתוארו) אינו גורם סיבתי לתהליך שחיקה של מפרקי הבריים במנגנון של מיקרי טראומה.

שינויים ניווניים הינם בעיקר תוצאה של מבנה ותכונות ביוכימיות של הסחוס או בעקבות טראומה של ממש (שברים, פריקות) או טראומה זעירה בה נגרם נזק מצטבר כתוצאה מתהליך של פציעות קטנות וחוזרות שנזקן מצטבר.

ג.להערכתי, אופי העבודה של התובעת, כפי שתואר, אינו כולל מצבים "בלתי פיזיולוגיים" או טראומתיים חוזרים, הנחשבים לפגיעות זעירות, כשכל אחת מהן מביאה לתוצאה בלתי הפיכה ושצרופן הביא למצב של השינויים הניוניים.

לדעתי, מדובר בתהליך תחלואתי מתמשך, מתפתח, הקשור למבנה הסחוס והשלד. שינויים ניווניים (אוסטיאוארטריטיים) בברכיים שכיחים ביותר בגילה של התובעת".

5.ביום 6.8.13 ולבקשת ב"כ התובע ניתנה החלטה ובה התבקש המומחה להשיב על השאלה הבאה להבהרת חוות דעתו: