אוחנה נ' דרך חנוך לנוער ואח'

פסק דין

כללי

התובעת, גב' מיכל אוחנה, היא גננת במקצועה.

הנתבעת היא עמותה המפעילה גני ילדים לגילאים 3-5 בבית"ר עלית. הנתבעת נמנית עם מוסדות זרם החינוך הפרטי ה"מוכר שאינו רשמי".

התובעת התקבלה לעבודה כגננת בגני הילדים של הנתבעת בחודש 12/00. היא הועסקה עד סוף שנת הלימודים תשס"א והמשיכה בעבודתה כגננת לגיל 5 גם בשנות הלימודים תשס"ב, תשס"ג ותשס"ד, בהן עבדה מתחילת כל שנת לימודים עד סופה. בכל שנות עבודתה היקף משרתה של התובעת היה 25 שעות שבועיות (נספח ג' לכתב התביעה).

התובעת התפטרה לאחר סיום שנת הלימודים תשס"ד.

בגין כל שנת לימודים בה עבדה, חתמה התובעת על חוזה עבודה אישי. לתיק הוגש חוזה העבודה לשנת הלימודים תשס"ד (נ/1), לפיו משכורתה החודשית של התובעת היתה 2,700 ₪.

על פי עדות מר יאיר יעקב, מנהל הנתבעת, אותה אנו מאמצים, חוזי העסקתה של התובעת גם בשנות הלימוד הקודמות לשנת תשס"ד היו באותו נוסח.

שנת הלימודים, בה עבדה התובעת, היתה מחודש ספטמבר עד לחודש יוני בשנה שלאחר מכן. התובעת לא עבדה בחודשי יולי ואוגוסט. בעד חודשי אוגוסט התובעת לא קיבלה משכורת (שלא בדומה לגננות המועסקות בזרם החינוך הרשמי). לגבי חודשי יולי נקבע בחוזה כי ישולם שכר בעד שלושה שבועות בתנאי שהעובדת תמשיך בעבודתה בנתבעת בשנה העוקבת (סעיף 10 לחוזה נ/1). בהתאם לכך שולמו לתובעת משכורות חלקיות (בגין שלושה שבועות) בחודשי יולי, פרט לחודש יולי 2004, בו לא שולם לתובעת שכר כלל.

התביעה וטענות הקיזוז

הליך זה עניינו תביעת התובעת להפרשי שכר ותוספת יוקר, הפרשי תוספת מסגרת, תוספת תגבור הוראה, משכורת חודש אוגוסט לכל שנות עבודתה וכן משכורת חודש 7/04, דמי הבראה, תוספת ביגוד, פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה, פיצויי פיטורין ופיצוי על עגמת נפש.

התביעה לפיצויי פיטורים מבוססת על טענת התובעת כי התפטרה בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודתה.

רוב רכיבי התביעה האחרים מבוססים על טענת התובעת לפיה הנתבעת מחוייבת על פי תקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), תשי"ד-1953 (להלן: "התקנות") לשלם לה את כל תנאי העבודה המשולמים לעובדות המבצעות עבודה זהה לתובעת במוסדות חינוך רשמיים.

בהתאם לכך, עלינו להכריע בשאלות אלה: האחת - האם התפטרות התובעת היתה בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודתה, כטענתה, או שמא לא היתה הרעה כזו, כטענת הנתבעת? השניה – האם נכונה טענת התובעת כי הנתבעת חייבת על פי דין לשלם לה לפי תנאי העבודה הנוהגים במוסדות חינוך רשמיים? וליתר דיוק – האם התקנות מצמיחות לתובעת עילת תביעה לתשלום זכויותיה לפי המקובל במוסדות חינוך רשמיים?

כמו כן, עלינו להכריע בטענות הקיזוז שהעלתה הנתבעת. לטענת הנתבעת, התובעת חייבת לה פיצוי בגין התפטרות ללא מתן הודעה מוקדמת בסך 3,000 ₪. כן חייבת התובעת לנתבעת הפרשי שכר בסך 16,467 ₪, הפרשי דמי הבראה בסך 592 ₪ ופיצוי בסך 7,500 בגין עוגמת נפש.

התביעה לפיצויי פיטורים וטענת הנתבעת לקיזוז פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות

להלן העובדות הרלוונטיות לתביעת התובעת לפיצויי פיטורים:

ביום 31.5.04 כתבה הנתבעת לתובעת מכתב בו נאמר:

"הריני להודיעך, כי מאחר ובשנה"ל הבאה אנו נאלצים לצרף גנים 3,4 לכן, ע"פ המצב הנ"ל, נוכל לאפשר לך לקבל משרה של גננת משלימה".

ביום 13.6.04 השיבה התובעת לנתבעת במכתב שזו לשונו: